ישראל קדושים · פרק ז׳, ל׳

ואמר לו הוי גביר לאחיך כפי מחשבתו שהוא עשו היינו שיתהפך לטוב מאוד ויהי' גדול בזה מיעקב דבמקום שבעלי תשובה עומדין אין וכו' וזהו טעם לשון גביר רצה לומר שהוא יהי' בהתגברות יותר כי בע"ת צריך התגברות יותר נגד היצר ועל ידי זה יהי' מוראו עליו וישתחוו וגו' גם כן כי הבעל תשובה צריך להיות דבוק במדת היראה ביותר ועל ידי זה גם צדיקים גמורים יראים ממנו. והשתחואה הוא ביטול שמחמת יראה ולא אמר בברכה זו ויעבדוך וגו' גבי אחיו כי הוא חשב שמברך לעשו ולא עלה על דעתו שיעקב יעבדנו חס ושלום רק לפי שכשמתגלה סתרו ית' שבחושך שהוא אור הנעלם הוא גילוי אור עליון למעלה מעלה מאור המושג ונעלם עד שהוא כאין נגדו על זה שייך לשון השתחואה שהוא הביטול להיות כאין וכעפר. אך כשחזר וסיפר הברכות לעשו אמר לו ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים והנה לשון זה לא אמר בברכתו כלל על אחיו, אלא על עמים. אך כשנודע לו שבירך את יעקב וידע שכל ברכות אלו שייכים ליעקב כשמתלבש בלבוש דעשו היינו שנראה גם כן רע רק אצלו הוא על הלבוש כי מעמקי הלב גלוי וידוע שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב וכו' היינו אף העיכובים שבלב שנוטה לרע הוא גם כן רק בהתגלות לבו מצד השאור שבעיסה היושב על מפתחי הלב ושעבוד מלכיות שהם החוחים הסובבים לשושנה ומלבישים אותה זה מבחוץ וזה מבפנים. אבל הכל רק לבוש ולא העצמיות שהוא עומק לבו ששם עיקר חיות עצמיותו זה דבוק בהשם יתברך כמו שאמרו ע"פ צור לבבי וגו' שהקדוש ברוך הוא לבן של ישראל. וידע דאף דיעקב כולו טוב מכל מקום יוכל להתלבש עדיין פעמים בלבוש דעשו והריח ריח בגדיו שהם הלבושים דעשו שאמרו ז"ל ריח בוגדיו שהפושעים דישראל הם מצד הלבושים דעשו המלבישים אותם בשאור שבעיסה ושעבוד מלכיות. וראה שגם הם מריחים כריח שדה וגו'. ואמרו ז"ל (בשבת) שדה של תפוחין והוא מ"ש מה תפוח פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע וזהו במעמד הר סיני שהיו כל הנפשות מישראל כולם שבכל הדורות ואפילו הפו"י ובשבילם הוצרך הכפיית הר כגיגית שהוא הכפיי' עד שיאמר רוצה אני דמהני כפיה. אף דהוא רק בפיהם ולבם לא נכון זהו בהתגלות הלב לבד ולא במעמקים. מה שאין כן באומות הם בהיפך שהמעט טוב שיש בהם אינו בעצמיות רק דרך לבוש ואפילו מה שהוא בלב על זה נאמר אין חפץ לכסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו שהוא חיצוניות הלב לא שיכנס הבינה שבלב למעמקיו שאינו רוצה בזה כלל. ועל כן לא כפה לאומות שלא רצו לקבל התורה אלא לישראל שהם רצונם בכך שיכפה אותם לעבודתו ית'. וכן לעתיד אם אין הדור זכאי נא' כי ביד חזקה וגו' אמלוך עליהם והוא ככפירוש דמ"ת ואנו מקוים ומצפים לזה דכל כי האי רתחא לירתח עלן ולפרוקינן מה שאין כן האומות אף על פי שאם כפאום על כרחם היו מתרצים מכל מקום הם לא רצו זה שיכפום כי מה שלא רצו לקבל התורה היה מצד עצם רצונם שאין רוצים לעשות רצונו יתברך כלל ולא מצד השאור המסית כלל.