ישראל קדושים · פרק ז׳, כ״ט

וכן רצה לברכו שיתהפך אז גם לבו לטוב דעל זה אמר ויתן לך האלהים שאמרו ז"ל יתן לך אלהותו. והכל מאת ה' שיקבל יעקב הברכות של התהפכות הרע לטוב מאוד שד"ז עיקרו מכח יצחק. והוא לא היה מברך ליעקב בזה שראוהו טוב גמור ובא לתקן חטא אדה"ר וחשב שאין מציאות לרע אצלו עוד כלל מאחר שהפריד הטוב מן הרע שנתערב בחטא אדה"ר. והאמת כן היה כי שרו של עשו שהוא שורש הרע כשנאבק עמו לא יכל לו להכניס בו שום דבר רע כי הוא כבר נבדל מהרע לגמרי. אבל מכל מקום נגע בכף יריכו היינו בדורות יוצאי יריכו שבהם יש אחיזה רע אבל גם זה בנגיעה בעלמא וכשזרח לו השמש נתרפא מצלעתו דסוף הכל גם את הנדחה והצולעה יקבץ כשיתהפך חשוכא לנהורא ויהי' לו ה' לאור יומם. אבל זריחה זו הוא לו דייקא דלכל האומות אדרבא אז חפי חשוכא כמו שאמרו החושך יכסה וגו' ועליך יזרח וגו' כי אור זה הגדול הוא מסמא את עיניהם התרוטות ועל כן אור זה נהפך להם לחושך והוא לתועלת להם לאותם הנשארים מהאומות שלא יעבדו לגמרי כי ישארו מהם עבדים לישראל כמו שאמרו ועמדו זרים וגו' אכריכם וכורמיכם והוא בשכר מצות ציצית (כמו שאמרו בשבת ל"ב:) היינו לבוש של יראת שמים כידוע דחוט של תכלת הוא גוון מדת יצחק אבינו ע"ה ומצידו הוא ברכת יעבדוך עמים וגו' על ידי יראת שמים יהי' מוראו על האומות. וזהו על ידי הרע שנתהפך לטוב דעל ידי זה נתהפך גם הרע דאומות מאותו הראוי להתהפך שיוכל להכיר על כל פנים מעלת ישראל ולרוץ לעבדו שלכך נבראו דכל העולם כולו לא נברא אלא לשמש לצורת אדם האמתי דאתם קרויים אדם אבל מי שכולו טוב מתולדה שאין בו רע כלל אין לו שייכות עמהם.