ונודע שיעקב מובחר שבאבות והוא דבוק במדה בפני עצמה ממדותיו של השם יתברך והוא מדת האמת ליעקב וגדול ממנו כי הוא דבוק בשם הוי"ה שהוא שם העצם המיוחד שלמעלה משאר השמות דאל אלהים מדת אברהם ויצחק שהם רק כינויים ומאחר שכולו טוב ומלא קדושה אין צריך לאהבתו וקרבתו וברכתו. אך עשו ידע שהוא הפסולת דמדתו ונמשך מן החושך שלו וכהיון עיניו שהי' על ידי ראיית פני השכינה בעקידה כי השם יתברך ישת חושך סתרו ולא יראני האדם וחי אם לא הסומא החשוב כמת ולפי שיצחק הוא מדת היראה אותיות ראי' שהוא מצד מדתו מדת הצמצום הוא כח הראי' בהקבלת פני השכינה וכמו שאמרו בשבת (שם) דמחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו שזהו מצד מדרגתו לכן הוצרך להסתמא מחיזו דהאי עלמא ועל ידי זה זכה לראי' ברוחניות.
ישראל קדושים · פרק ז׳, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.