ישראל קדושים · פרק ז׳, כ״ג

ואחר מכירת שנפרדו זה מזה נתגלית נתינה זו שהוא גם כן נפרדת ולא מחלקו של יעקב וכמו שאמרו עשו מן האדום וגו' רצה לומר מקצת ממנו שחשב שיקח מחלק יעקב אבל יעקב נתן לו נזיד ולא מן הנזיד דרצה לומר מקצת משלו רק נזיד בפני עצמו כי כל אחד נפרד בפני עצמו ואין שייכות לזה על זה כלל. והוסיף לו לחם שלא ביקש ממנו שבו עיקר הבירור למאן דאמר עץ הדעת מין חטה שהוא עיקר קיום החיים דברא השם יתברך בעולם דעל כן נקרא כל הסעודה על שם לחם בכל מקום. רק דלא על הלחם לבדו יחיה וגו' כי הלחם דמסטרא דעץ החיים הוא המוצא פי ה' שבלחם מהרוחניות המחיה ברוחניות חיי עולם. מה שאין כן גשמיות הלחם הוא מסטרא דעץ הדעת טו"ר. ויעקב הפריד הרע ממנו ונתנו לעשו. ועשו הוסיף מדיליה שתייה דלא נזכר שנתן לו יעקב וסתם וישת היינו משתה יין כי הוא שמח מאד מאכילה זו ולא ידע דגחלים הוא חותה על ראשו. ואחר כך ויקם וילך והליכה טירדא כנזכר לעיל שנוסף לו אדרבא עוד טירדא על טירדתו על ידי מנוחת שלות עולם הזה שביקש באכילה ושתיה. ויבז וגו' שמתחלה היה לגוון הפשיטות טלפיים חן בעיניו ולא ליצחק לבד רצה לרמות רק גם לכי אם רצה שיחזקוהו למשתדל בטוב. אבל אז שנפרד הרע לבדו באכילה זו הכניס בלבו לבזות מעתה הבכורה כי גם הגוון נתבזה בעיניו ולא רצה להתדמות עוד על הגוון גם כן ליעקב רק מה שהוכרח לרמות ליצחק, והנה נתגלה מאכילה זו חלק הרע הנפרד לבד אבל חלק הטוב לא נזכר ולא נתגלה. כי אף שיעקב בירר חלקו כולו מצד הטוב לבדו לא היה זה בהתגלות בעולם הזה שעדיין צריך לבירורים בזרעו ועל כן הא דלא מת פריך שם בתענית ה' ב' וכי בכדי חנטו וכו' מקרא אני דורש וכו' היינו דמצד התגלות המפורש בכתוב לכל לא נתגלה ד"ז שלא מת כלל כי הרי חנטי וכו' כמו לכל מתים. רק שמצד דרך הדרש שהוא דרישת הנעלם שבכתוב שאין מפורש בהתגלות בעולם הזה לכל נדע שהיה כן באמת בהעלם אף שלא היה בהתגלות. ועל כן אכילה זו שמצד הטוב אינה בהתגלות בכתוב. ועל כן נאמר אחר כך ויהי רעב בארץ כי התגלות אכילה זו שכולה רעה מושכת אחריה רעב (וההיפך באכילה טובה שבקדושה וכמו וישבו לאכול לחם דשבטים גרם כה ליוסף שזכה להיות משביר בר ולחם לכל הארץ. ובבראשית רבה (פרשה ) איתא על פסוק זה, עבירתן של שבטים מאכיל לחם לכל באי עולם ואין מקרא יוצא מידי פשוטו שהם עצמם ישבו לאכול רק דהוא הוא דאכילתם ממשיך שפע לכל העולם והוא על ידי עבירתן) אבל אז זכה יצחק לברכות שאמרו ז"ל דאברהם אבינו ע לא בירכו שלא יתברך עשו ואמר יבוא בעל הבכרות וכו' והשם יתברך גם כן המתין עד שיפרדו זה מזה לגמרי ונתברר דביצחק יקרא וגו' ולא כל יצחק שאין עשו קרוי זרעו כלל וברכת זרעו לא קאי אלא על יעקב. מה שאין כן מקודם היה אפשר שיוכלל גם עשו והוא היפך הברכה כי ברכת ה' לא יוסיף עצב עמה והוא השורש דקללת אדם מצד עירוב הרע של שורש עשו בעצבון תאכלנה שאכילתו הביאה עצבון ורעבון ויצחק לא הרגיש בכ"ז כי חשב את עצמו שנימול לשמונה להיות קדוש מלידה מבטן שכבר זכה לשם ישראל להיות מטתו שלימה. והאמת היה כן דמשנתברר יעקב לחלק ה' להיות מטתו שלימה אז גם או"י לא נקראו אבות אלא לזרע יעקב ואף אברהם נקרא ישראל (בראשית רבה פרשה ס"ג) כמו שאמרו ז"ל דנקרא אזרחי שזכה להיות אזרח בישראל כי באמת גם מטתם שלימה כי רק ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ואין עשו וישמעאל זרעו כלל רק יעקב שמטתו שלימ' וזהו אחר שנתברר יעקב להיות מטתו שלימה בלא פסולת אז נתבררו גם הם כי הפסולת נדחה מליקרא זרעם כלל.