ישראל קדושים · פרק ז׳, כ״ב

ונפקא מינה נמי לענין שאלה והתרה הנ"ל דל"מ אלא לענין שבועה של תורה שהוא מצד איסור התורה אבל שבועת בן נח כפמ"ש דהוא בכלל הדינין ועל דבר קנין לא שייך בו שאלה כלל כמו בכל קניינים. ובזה יובן מה שאמרו בסוטה (ל"ו סוף ע"ב) דפרעה אמר ליה ליוסף איתשול אשבועתך ואמר ליה אתשול נמי אדידך. ומה התלות יש זה בזה ואטו אם לא ישאל על זה לא יוכל לשאול גם ע"ז. אלא ודאי אם ישאל על זה יתחייב לישאל גם ע"ז. והרי לעולם ברצונו הדבר תלוי והיה יכול לישאל גם מקודם על שבועת פרעה. אלא שלא יכל מפני פרעה שלא רצה לישאל ועבודה זרה רוצה שישאל ואם כן מפני שנשאל על שבועה אחת מחויב שישאל על כל שבועות שלו. או אם אין נשאל על אחת אין יכול לישאל עוד על שום שבועה. וביותר קשה דהרי פרעה עשה לו טובה בעבור השבועה שהמליכו ואין רשאי להתיר בלא דעתו ורק דיעבד אם התירו מותר כמו שאמרו ביורה דעה סימן רכ"ה. אבל דיעקב היה חסד של אמת שלא קיבל גמול ע"ז לא בתחלה ולא בסוף ורשאי לישאל ולהתיר גם לכתחלה ואיך תלה זה בזה. אבל לפי מה שכתבתי יש לומר כי ידוע דאבות קיימו כל התורה כולה והתנהגו על פי התורה וכבר חקרו קמאי אי יצאו מכלל בני נח ופרעה דאמר ליה אתשול היינו דהוא מתנהג על פי התורה ושבועתו כשבועת התורה לנדר של איסור בלבד ומהני שאלה. ויוסף אמר ליה דשבועתו כשבועת בן נח ול"מ שאלה ועבודה זרה אמר ליה שיודה לו על זה שיהיה דינו כבן נח דזו מעליותא הוא גם לדידך. דאם לא כן אוכל לשאול גם אדידך ועכ"פ בדיעבד מותר ואינך בטוח כל כך בשבועתי כמו לשיטתי ששבועתי כדין שבועת בן נח. והנה עשו גם כן פשט טלפיו להתנהג כישראל ואם כן יחשוב שבועתו כשבועת ישראל שיוכל לשאול עליו ועל כן אמר ליה שישבע לו שבועה ברורה כיום הברור שלא יוכל לישאל עליה ולא לעבור האיסור והוא עשה כן כי במכירה הזו נפקע ממנו גם איזה שורש מעט שהיה בו מאבותיו ויצא מכלל ישראל לכלל בן נח ועל כן הקדים וישבע ואחר כך וימכור דעל ידי השבועה היה המכירה ואחר כך ויעקב נתן שכבר נתן. אלא שההתגלות היה אחר כך דמה שנתן הוא לעשו רצה לומר השייך לו לחלקו ולשרשו. כי על ידי אכילת אדם הראשון מעץ הדעת טו"ר נתערב בכל העולם טו"ר וגם בכל האכילות. ויעאע"ה שהוא המתקן לחטאו דעכי אם בתענית (ה') דלא מת, הוא בא להפריד עירבוב זה ולהבדיל הטוב מן הרע. והוא היה שורש הטוב והקדושה שבכל העולם כולו שאין קדושה וטוב אלא בזרע יעקב דישראל קדושים הם והם שורש התורה דאורייתא וישראל חד ואין טוב אלא תורה שנקראת עץ החיים כי בעץ החיים, הטוב לבדו נפרד מהרע, מה שאין כן בעץ הדעת הם בערבוביא. ועשו הוא שורש הרע והמסאבו שבעולם וכמו שאמרו ראשית גוים עמלק, שהוא הראש והשורש לכל הגוים כולם. ומצד חטא אדם הראשון דעירוב טו"ר נוצרו בבטן אחד ואחר כך נפרדו זה וכו' עד שבמכירת הבכורה נבדלו לגמרי זה כולו טוב וזה כולו רע. ועיקר הבירור צריך להיות במה שקלקל בענין אכילה. ועל כן כשהפריד בנזיד זה הטוב מן הרע שלא יהיה בעירוב מסטרא דעץ הדעת רק הטוב כולו טוב והרע כולו רע ועל ידי זה נתפרדו ונבררו גם כן הנפשות.