ישראל קדושים · פרק ז׳, כ׳

וזהו הנזיד שהוא התחלת וראש השתדלותו במעשה הנזכר בתורה שמצד ההשתדלות במעשה היה בכורת עשו בעולם המעשה. והשתדלות יעקב הוא לבוא לביטול ההשתדלות דעולם הזה ולפי שעדיין יש גם בזה צד נטייה לההיפך חס ושלום דיש מואס בעולם הזה בשביל העולם הזה כי חפץ בבטלה ומנוחה וזה היה חשקו של עשו אל נזיד זה שקינא ליעקב במנוחה ולא שבחר להיות יושב אהלי תורה כמוהו רק שחשב בזה יש מילוי תאוה יותר וזהו מה שהיה שייך לו ולחלקו באותו נזיד כי יש בכל דבר טו"ר וצד הרע שבו קלטו עשו ומזה נצמח החשק שלו לאותו נזיד באותו חלק שהיה שייך לו דכל אחד חושק לדבר השייך לו כידוע. ועל כן אמר לו יעקב מכרה כיום בכורתך היינו כח ההשתדלות כיון שאתה בוחר במנוחה ואין רצונך להיות עוד עיף ביגיעה כל כך. והבכורה הוא צד הקדושה שיש בזה ומהשתדלות שמצד הקדושה רצה יעקב אבינו ע"ה לקלוט אז ממנו כשהתחיל בהשתדלותו. ועשו השיג שהולך למות וכל הליכה הוא טירדא כמו שאמרו בברכות על פסוק בלכתך בדרך, בלכת דידך וכו' וזהו כל ימי עולם הזה שהוא זמן ההילוך כנ"ל ואמר דכל הלוכו הוא למות דסוף אדם למות והוא לא האמין בב' עולמות וראה דכל הילוכו והשתדלותו בעולם הזה אינו אלא הולך ומתקרב בכל יום אל המות על כן למה לי בכורה וכח השתדלות ומוטב לו מילוי תאוה דלשעה במנוחה. ואמר לו השבעה לי כי ענין מכירת בכורה דהיינו הקדושה שבזה הוא דבר דלא שייך עליו קנין כלל וכמו שכהן לא יכול למכור כהונתו לישראל אבל כל בכורות עשו היה מצד עולם הזה וצד הקדושה של בכורה שהיה בו היה רק דרך פשיטת טלפיים ומכל מקום פשיטת טלפיים גם כן אי אפשר אלא מי שיש בו איזה שמץ מה של שייכות לקדושה דעל ידי זה נראה בעיניו מצד הרע שבו גוון זה לרמות בו ורק חזיר יש בו הטלפיים דטהרה ולא שאר בעלי חיים הטמאים והוא המשוקץ ומטונף מכל הבע"ח וכן עשו קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד כי אותו מעט סימן מטהרה נעשה לו לסם המות ולרע לו וליטמא עוד יותר כיון שמשתמש בו רק לרמות וזהו שהרגיש שעל ידי הבכורה הוא הולך למות דנעשית לו סם המות וכיון שאינה קנין לו בעצם רק מצד דמיון העלמא דשקרא המעורב טו"ר היה יכול לקלוט קדושה זו ממנו ובחליפין דהלעטת הנזיד שהוא קליטת צד הרע שיש בישיבת אהלים ובקשת מנוחה.