ישראל קדושים · פרק ז׳, ב׳

ובבנין כלל אומה הישראלית היו כן יעקב ועשו ובזרע יעקב לא ידח נדח דאף הרשע אין נאבד כי כל ישראל חבירים באגודה אחת ואגודתו על אדץ יסדה כמו שאמרו בכריתות (ו' ב') על פסוק זה. כי מהערב והבוקר נעשה יום אחד וכשם שקילוסו עולה מהצדיקים כך עולה מהרשעים דגם ריקנין שבישראל מלאים מצות כרימון ופושעי ישראל מלאים חרטה ועז"א סנהדרין (ל"ז.) וירח ריח בגדיו ריח בוגדיו ובבראשית רבה (פרשה ס"ה) איתא על זה כגון יוקים איש צרורות שקידם לשעה קלה לעולם הבא ליוסי בן יועזר שהיה צדיק גמור ויגע כל ימיו. כי בעל תשובה זוכה לזה בשעתא חדא ברגעא חדא כמו שאמרו בזוהר חיי (קכ"ט סוף ע"א) ושם ע"ב, דעל כן במקום שבעלי תשובה עומדין וכו' דאינון קריבין למלכא יתיר וכו'. ונראה דעל זה אמרו בבראשית רבה (פרשה.) חושך זה מעשיהן של רשעים וכו' איני יודע במי חפץ יותר וכו'. ואיך סלקא דעתך שיחפוץ במעשה רשעים רק הכוונה כפי הבריאה דהאלהים עשה האדם ישר ואף דברא רשעים ויצר הרע ברא תורה תבלין להיות נר לרגלי ואור לנתיבתי דגם כי אשב בחושך, ה' אור לי, וגם כי אלך בגיא וגו' אתה עמדי. ואף דסוף דקריבין יתיר כי הוא מעלה ניצוצות קדושים ממקומות חיותו שפלים ומהפך חשוכא לנהורא להאיר גם במקומות החשוכים היותר וס"ד דהשם יתברך חפץ זה יותר. על זה אמרו וירא האור כי טוב דמכל מקום עיקר חפצו ורצונו יתברך בצדיק כי טוב. ומכל מקום ד"ז שבסדר הבריאה ברישא וכו' נוקב ויורד בכל דגם צדיק גמור אינו זוכה מיד להאור כי טוב וכמו שאמרו בזוהר חיי שם דצדיקים בכמה שנין וכו' עיי"ש. וכן בכל המדריגות כי גם אחר שהגיע לאור עדיין יש ימי החול ויום השבת שזהו התכלית להגיע להברכה וקדושה שבו השביתה והמנוחה מכל מלאכה והשתדלות. דכשהגיע למדרגת הקדושה אין צריך עוד להשתדלות ויגיעת בשר דעיקרה בקרב ובפנימיות כמו שאמרו ובקרב קדושים וגו'. וברייתו של עולם היה תחלה ו' ימי המעשה ואחר כך שבת, ומצד אדם הראשון להיפך הוא שמר יום א' ומנה ו' וכמו שאמרו בשבת (ס"ט ב'). היינו דבריאת העולם היה כדי שיזכו הנבראים על ידי השתדלותם ולא יאכלו נהמא דכסופא כידוע ועל ידי הטרחה דו' ימי המעשה הקודמים יזכו לאכול ביום השבת בעולם שכולו שבת ומנוחה וקדושה. אבל מצד האדם דיצר לבו רק רע ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו' הוצרך להקדים לפניו הסייעתא דשמיא בקדושת השם יתברך ביום השבת שהשם יתברך מצד עצמו שופע קדושה בלב בלא השתדלות אדם וזה הכנה לו לו' ימי המעשה שאחר כך להשתדל בעמל שלמעלה מן השמים שיזכה אחר כך לקדושת השבת הב' על ידי השתדלותו בו' ימי המעשה שלפניו.