ישראל קדושים · פרק ז׳, י״ח

ועל כן עדשים מאכל אבלים שהם גם כן במנוחה מיגיעת עולם הזה יושב ודומם ואסור בעשיית מלאכה ובאמת הם בתכלית הטירדא בלב מלא יגון ואנחה ואין להם שום מנוחה בלב וכמו שאמרו בברכות (י"א.) דטרוד טירדא דרשות והטירדא היפך המנוחה. וכן המיתה נקרא מנוחה בלשון הכתוב (איוב ג׳:י״ז) ושם ינוחו יגיעי כח ושם קאי ארשעים. וכן אצדיקים כלשון חכמים דנח נפשיה כי בעולם הזה מסובלים במצות, ובמתים חפשי מן המצות ואלו ואלו נפטרו מעמל דעולם הזה. אבל זהו מצד המנוחה הנגלית שבעולם הזה אבל באמת הרשעים תרדף רעה והם שם ביגיעה ועמל יותר והצדיקים גם כן ילכו מחיל אל חיל ובעולמות עליונים ניתן לו מהלכים בין העומדים. ויגיעתם בעולם הזה בהשגת הלב בדברי תורה הוא שם יותר ויותר הרבה מאוד והולכים ומתעלים תמיד יותר ויותר. וזהו ענין כל העולמות שהם עגולים וכדורים כגלדי בצלים דתמונת הכדור רומזת על ההילוך תמיד כגלגל הרקיע דהדר וזהו מנוחתן כי הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם וכמו שאמרו והוא כחתן יוצא מחופתו. וגם החתן טרוד דעל כן פטור מקריאת שמע אלא שהוא טרוד טירדא דמצוה כמו שאמרו בברכות שם ועכי אם בפרקי דר' אליעזר דדומה למלך שנראה כבתכלית המנוחה והוא בתכלית הטירדא דלב מלכים אין חקר. וזהו ענין עדשים שהוא מאכל חתנים ואבלים כי עיקרו מאכל עניים שנראה בצער וטירדא והיפך המנוחה ובאמת זהו המנוחה למי ששמח בחלקו וחפץ בזה שלא יטרד בבקשת צרכיו המותרות כי יסתפק במועט. וכך אבל ושמחה לב חכמים בבית אבל דנראה כטירדא בלב אבל טרדא זו מביאתו למנוחה מכל טירדת עולם הזה ולב כסילים בבית המשתה שיחשבוהו למנוחה והוא באמת טירדא דעל ידי זה לבו רודף עליו.