ישראל קדושים · פרק ז׳, י״ז

ויעקב שדבוק באמת רפש לשרו של עשו תחת רגליו ומדתו הוא הקדושה שהוא תכלית הפרישות והרחקה מכל עניני עולם הזה בתכלית. כי הוא דבוק בקדושה עליונה ממש בשם הויה ברוך הוא דעל כן צורתו חקוקה בכסא הכבוד בדמות אדם שעל הכסא דכחן של נביאים לדמות צורה ליוצרה כי כך גדול קדושת יעקב אבינו ע"ה שנגדו ברכת קדושות דאתה קדוש וגו' ועל כן זכה ליקרא בן להשם יתברך כי הבן נמשך ממוח האב ובדומה לו והוא על ידי קליטת אור אברהם אבינו ע שהיה אב העולם להמשיך שפע השגת אורו יתברך בתחתונים וכשהגיע אור זה ליעקב שנתחבר לו מדת הצמצום שלא יושפע אלא למקום הראוי שאינו אלא יעקב וזרעו לבד ונמשך כל האור בו לבד נתהפך מתואר אב והמשכה לזולת שלמטה ממנו לתואר בן שהוא המקבל והממשיך כח שלמעלה ממנו אליו. ועל ידי זה זכה להתקדש בקדושתו יתברך. ליבדל לגמרי מהעולם הזה. וזהו הנזיד עדשים שיש בו אבל ושמחה כנ"ל מהמדרש, ועיין שם במת"כ בשם רש"י שגם בסעודות שמחה אוכלין אותן ועיקרו מאכל עניים כדמייתי בכתובות (ס"ז:) רצונך שתגלגל עמי בעדשים ואותו עני בן טובים שהיה מפונק ביותר לא יכול לסבול ומת ואמרו ע"ז אוי לו דלא בעי לפנוקי נפשיה וכמו שאמרו בפסחים (קי"ד.) אכול וכו' ולא תיכול וכו' ויהא לבך רודף עליך וזה שאמר שתגלגל, כי העניות גלגל החוזר בעולם כמו שאמרו בשבת על פסוק כי בגלל. וכן עדשים דומין לגלגל וכדור ותמונת הכדור היא מתגלגלת תדיר ואין לה מנוחה וכמו שאמרו כדור אל ארץ וגו'. וכן עולם ככדור כמו שאמרו בירושלמי ריש פסוק כל הצלמים, כי העולם מלא טירדא ואין בו מנוחה דעל כן אמרו בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה שהוא זמן ההילוך דאדם לעמל יולד אבל יש שעמלו בדעת ובכשרון המעשה והילוכו בקדושה והמלאכים נקראים עומדים שהם על מדגירה אחת כמות שנבראו, אבל האדם מהלך תמיד ממדגירה למדגירה ואין לו מנוחה כצדיקים הנזכר וזהו תכלית המנוחה באמת. והרשעים בהיפך כשיש להם שלוה בעולם הזה ורוב טובה שחושבים שהם במנוחה ובאמת זהו תכלית הטירדא שמשועבד לכל שרירות לבו ותאות נפשו ברדיפת קנאה ותאוה וכבוד המוציאין האדם מן העולם.