ישראל קדושים · פרק ז׳, ט״ו

ואברהם נקרא אב העולם כידוע דג' ברכות ראשונות אבות גבורות וקדושות נגד ג' אבהן. ואבות הוא שורש אברהם אבינו ע"ה ראש לג' אבות שהוא אב המון גוים, ובתחלה אב לארם ואחר כך לכל העולם כולו. כי אין נקרא עולם מה שהוא בדמיון ולשעה לבד היום כאן ומחר איננו שזה נקרא כזב ודבר הפוסק, שגם עתה כמו שאינו ואין לו תפיסה אלא מצד הכזב השוטט בעלמא דשיקרא. אבל עיקר העולם הוא מה שנשאר ממנו קיים לעולמי עד כמו שאמרו והארץ לעולם עומדת והם ישראל כמו שאמרו אתם תהיו לי ארץ חפץ כמו שאמרו ז"ל. וגלו לבין האומות כדי לקלוט גרים מהם והם אשר בשם ישראל יכנו ואין להם שייכות לעצם ישראל וזרע יעקב רק על דרך הכינוי. אבל שייכות שלהם לקדושה שישאר גם מהם איזה מכל אומה לעולמי עד הוא מצד אברהם אבינו ע"ה דהוא אב לגרים דעל כן יכולים לומר אשר נתן לאבותינו כמו שאמרו בירושלמי דביכורים. כי הם כולם שרשם מהנפש אשר עשו בחרן דכאלו ילדם. וזה שאמרו בבראשית רבה על פסוק בהבראם באברהם, שהוא שורש המכוון של כל בריאת עולם להיות נוצר נפש זה בעולם שממנו השתלשלות כל העולם כולו. ומצד החשוכא דברישא המעלים אור האמת בעולם הזה חשב עצמו להולך ערירי וכן לוט החשיבו לפרדה עקרה שהוא יירשנו כי כל העולם מדת עלמא דשקרא להיות הנראה בו לאדם הרואה לעינים ממש היפך האמת וכדרך שאמרו על משה רבינו ע"ה שהיה ענו מכל האדם כי תשתרר עלינו גם השתרר לחשדו מבקש השתררות וגיאות. וזהו במדות וכן במעשים ובכל הכחות כולם שבעולם ועל כן אברהם אבינו ע"ה שהי' מוכן להיות אב העולם כולו היה נדמה תחלה ממש להיפך שאין לו שום תולדה.