ישראל קדושים · פרק ז׳, י״ד

ובבראשית רבה (סוף פרשה ס"ג) דעשו אמר ניכול דידיה וניחוך עליה וכו' ולפי שהיו כמשחקים אף הקדוש ברוך הוא הסכים ושחק עמהם וכו'. כי הוא חשב לשחוק עליו באכילה זו משלו שיקלוט מה שטוב לו. ולא ידע דיושב בשמים ישחק ה' ילעג למו על מה שנאמר ננתקה וגו' עבותימו לפרוק עול וזהו חפצם בשחוק וליצנות והקדוש ברוך הוא מתלוצץ מהם כמו שאמרו אם ללצים הוא יליץ דאדרבא עי"ז נכנסים לעול יותר כמו שאמרו אל תתלוצצו פן יחזקו מוסרותיכם. וביזוי הבכורה היה בשביל חפצו בפריקת עול דהעבודה אצלו עול כבד להיות אסור במוסרות ועבותות העבודה וכמו שאמרו ז"ל על פסוק מוסרותימו ועבותימו על חוט של ציצית ורצועה דתפילין. ואצל בני ישראל הם עבותות אהבה. וזהו גיחוך עליה שהוא יכנס לעול זה. אבל הקדוש ברוך הוא קראו עי"ז בני בכורי ישראל ועבודת בן לאב אינו אלא מאהבה ושמחה ולא כעבודת עבד. וזה שכתוב בבראשית רבה שם, דעדשים יש בהם אבל ושמחה וכו' והאבל דמיתת אברהם אבינו ע"ה וקלט יעקב אותה קדושה הוא גרמה השמחה דקניות הבכורה דעל ידי זה נקרא בני בכורי וזכה ליקרא בן להשם יתברך ועל זה נאמר בני אתה אני היום ילדתיך שבאותו יום שזוכה ליקרא בן להשם יתברך הוא כאלו באותו יום נולד לו להשם יתברך וגורם שמחה בעולמות עליונים כמו שאמרו ירמיה (כ') האיש אשר בישר את אבי, ילד לך בן זכר שמח שמחהו.