ישראל קדושים · פרק ז׳, י״ג

ויעקב אבינו ע"ה זכה לזה גם בעולם הזה דלא מת כמו שאמרו בתענית (דף ה') דזהו שלימות התיקון לחטא אדם הראשון שזכה לו מצדו. וההתחלה בנזיד זה לסלק האבילות ועל כן נזכר אכילת נזיד זה רק לעשו שהפריד אכילת העצבון והאבלות למקום שהוא שייך שאינו אלא לעשו וזרעו דאי לא לעי לא נגיס וכל עמלו למאכל פיו ביגיעה בצידה ואחר יאכל. וכאן רצה לאכול מן המוכן כבר על ידי יעקב כי הוא ידע שבזה יקלוט דבר מה מכח יעקב. ואכילה בלא יגיעה אינו אלא חלקו של יעקב יושב אהלים כי מנוחה ושקט לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם ולרשעים בהיפך כדתנן בסנהדרין ע"א סוף ע"ב. כי הצדיקים מבקשים מנוחה כדי לעסוק בתורה שלא ניתנה אלא לאוכלי מן שלא היה להם טירדת פרנסה. והרשעים יבקשו זה כדי שיוכלו למלאות כל תאות יצרם. וכך עשו חשב לקלוט בזה כח המנוחה שלא יצטרך ליגיעה כל כך אבל להיות זה לרע לו ורע לעולם כי יעשה כל מה שלבו חפץ וזהו ביזוי הבכורה שהוא העבודה לה'. כי מנוחת יעקב הוא מנוחה שלימה שאתה רוצה בה וכמו שאמרו צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא דילכו מחיל אל חיל. כי זה כל מנוחתם כשיוכלו לרדוף אחרי ה' דעל כן מצוה לרוץ לדבר מצוה ודברי תורה אפילו בשבת כמו שאמרו בברכות וכן קרבנות צבור דוחין שבת שזהו מנוחתן שזוכין לעבוד את השם יתברך באמת וכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א ויש לו מנוחה מטרדות עוה"ז על ידי זה שמקבל עליו עול תורה ועול מלכות שמים באמת. ועשו בחר בפריקת עול לגמרי וכשאכל ושתה במנוחה פרק עול מלכות שמים לגמרי וביזה הבכורה והעבודה אבל לא ידע כי בנפשו הוא דאדרבה בזה אכל לחם העצבים ונשרש בו שורש האכילה דעצבון שבעולם הזה שמסטא דרע דעל זה נאמר אם רעב שונאך האכילהו וגו' כי גחלים אתה חותה וגו'. והאכילהו בזה גחלי רתמים להיות אשו לא תכבה כי נטל כל אשו של גיהנם גם דיעקב לחלקו. כי הפסולת מסטרא דאש הוא אש של גיהנם ורשעים נידונין בו וחמי טבריה חלפי אפתחיה לישראל להתענג בהם. ועל כן רקת זו טבריה שאפילו ריקנין שבה מלאים מצות כמו שאמרו במגילה דעל כן האור של גיהנם הראויה לריקנין הוא להם מים חמין לרחוץ הגוף מצואתו ולהתענג לכבוד שבת שרוחצין בחמין כמו שאמרו בפב"מ דהוא האות בינו ובין בני ישראל ולא עשה כן לכל גוי שהם יום ולילה לא ישבותו ביגיעת בשר בעול מלכות ועול ד"א מאחר שאין עליהם עול תורה. דלא יתן ה' מאויי רשע וזממו אל יפק וכמו שאמרו רבא לבר שישך בעבודה זרה (ס"ה ע"א) אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא, ועול מלכות למי שאין לו עול ד"א מה שאין כן זרע ישראל הנכנסין תחת עול תורה ומצות.