ישראל קדושים · פרק ז׳, י״ב

וכל פעולת האבות לא היו דברים ריקים וכל שכן אותם שנכתבו בתורה לעולמי עד וכל שכן בפעולה זו הראשונה דיעאע"ה שנזכר בתורה ודאי ענין גדול כי זה היה התגלות כח המעשה הראשון דיעאע"ה בעולם העשייה שלא המדרש עיקר בו אלא המעשה ויעאע"ה יושב אהלי תורה שהוא גם כן מסטרא דגבורה. וכח המעשה שמסטרא דגבורה חשב דשייך לעשו כי ראה דעולם העשייה הגופניי הזה רובו רע ונוטה למקום טומאה וכל זמן שהרגיש בו עדיין קצת פסולת השייך לעשו נתיירא לפעול שום פעולה ועבדות במעשה שלא יהיה אחיזה בו גם לסטרא דרע עד יום פטירתו דאברהם אבינו ע שקלט אורו ונפרד החושך. וידוע כל אכילות שבקדושה דעולם הזה דוגמת קרבנות כמו שאמרו שלחן דומה למזבח ודורון לתלמיד חכם כבכורים ויין כנסכים ובבראשית רבה על פסוק כי הקרה אם לקרבנך וכו' למאכלך על אחת כמה וכמה. מבואר דאכילת יצחק אבינו ע"ה היה גדול מקרבן אפילו מקרבן אותו איל שהיה תמורת יצחק ונחשב כעקידת יצחק דודאי היה בו קדושה גדולה משאר קרבנות. האכילה עוד גדולה יותר כי זה נשרף באש וזה נכנס לגוף הצדיק שהוא אש אוכלה כידוע דאש דרגא דיצחק. ואותו נזיד להאכיל את יצחק אבינו ע"ה הוא תחלת עבודת יעקב אבינו ע"ה בעולם הזה. ולפי שהעבודה בבכורות על כן זכה אז בבכורה. וההלעטה לעשו מתבשיל זה הדומה לקרבן הוא דוגמת השעיר לעזאזל דלוקחין ב' השוין במראה וקומה ודמים ומגרילין עליהם. כי בעולם הזה נראים שניהם שוים כי אין שום התגלות והיכר בעלמא דשקרא בין טו"ר לאדם הרואה לעינים רק ה' הרואה ללבב בחיק יוטל הגורל ומה' כל מעשהו להיות אתה תומך גורלי על חלק הטוב וגורל עשו על חלק הרע. ומצד ערבוב דטו"ר הוכרח להפריד מאותו תבשיל חלק הרע השייך לעשו שעל ידי זה נעשה הוא כולו רע כנ"ל דרך הלעטה שהוא דרך לבהמה הדמייתי בברא"ר ע"ז מתני' דאבל מלעיטין לגמל עד"ש בסוטה היא עשתה מעשה בהמה על כן קרבנה מאכל בהמה וכן עשו באותו יום כמשז"ל: ובכל מאכל יש רוחניות והוא המוציא פי ה' שבו שעליו יחי' האדם. וגשמיותו הוא מאכל עם הדומה לחמור ובהמה שאין חיותה אלא מהגשמיות שבמאכל כי אין לה שייכות כלל לרוחניותו.וע'. הבהמה אין בכחה לתקן מאכל בבישול כיוצא בו כל זה תיקונים להפריד הפסולת שבו בתולדה ויצירה. ומאכל בהמה כמו שנוצר ואין צריך לתיקונים רק האדם. ובמין האדם יש גם כן אותם שהם רק כקוף המדתמה לאדם. כי כך היתה הבריאה בעולם הזה אין לך דבר קדושה שאין דוגמתו ממש מההיפוך זה לעומת זה הדומה לו ממש בלא שום היכר בעולם הזה רק לפני השם יתברך היודע תעלומות לב. וכך גם בתבשיל המוכן למאכל אדם יש ממנו המוכן לאותו אדם בליעל השייך לו. וזהו שהפריד יעקב באותה ההלעטה מנזיד העדשים שהוא מאכל אבלים. היינו מאכל שמצד קללת אדם הראשון דכתיב בי' בעצבון תאכלנה ועצבון הוא אבלות כמו שאמרו בברא"ר [רפי"א] ע"פ ולא יוסיף עצב עמה. ויעאע"ה התחיל לתקן בזה חטא אדם הראשון בתאות אכילה ולתקן עי"ז קללת האכילה בעצבון וזה היה פעולתו בבישול המאכל שהוא תיקון האכילה. ולא נז' בכתוב מהאכילה כלום לא דיעקב ולא דיצחק רק מהבישול שזהו עיקר פעולת ועבודת יעאע"ה בזה. והאכילה דאבלות דיצחק לא שייך להזכיר בכתוב כי כל האבלות הוא רק לשעה כמו המיתה שהוא רק לשעה ועתידים לקום ולחיות חיי עולם ובלע המות וימחה דמעה ואבילות.