ישראל קדושים · פרק ז׳, י׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וחביבות זה דישראל התחיל מיעאע"ה שנקרא שמו ישראל דעליו נאמר כעת יאמר ליעקב וגו' הנזכר ועל כן נשלחו לו מחנות מלאכים ללוותו. מה שאין כן באברהם ויצחק. וזהו קול יעקב, שאמר השם, אחר ב' תיבות, כי הקרה ה'. ותחלת התפשטות זה דהכרת קדושת השם בברואי מטה הוא מאברהם אבינו ע דכתיב ביה ויקרא אברהם בשם ה' אל עולם שהוא פירסם דבר זה שהשם יתברך הוא כח כל העולם כולו שהכל ממנו. אלא שאברהם ויצחק ב' קצוות וכי אם נטה במדתו לקצה האחרון. ועל כן מצד אברהם היה תכלית ההתפשטות שחשב שיפורסם לגמרי אלהותו יתברך בכל הלבבות בלי שום הגדרה. והזכיר השם גם אחר תיבה אחת והוא התחלת האורה שאחר החושך דב' אלפים תוהו וכמו שאמרו בברארשית רבה (פרשה:) עד מתי העולם באפילה תבוא האורה יהי אור זה אברהם וכו'. וכן איתא עד שאתה מאיר לי ממספטמיא וכו' והוא האור דשבעת ימי בראשית שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו ונגנז בעולם הזה מפני הרשעים שאין ראוים לאור כזה. ועל כן בא יצחק אחר כך וגנז אור בהיר הזה. כי אור חזק למי שאין ראוי לקבלו מכהה עיניו ועל כן נאמר ישת חושך סתרו. וכן במ"ת הר סיני עשן וגו' באש. דאף שהאש מאיר העשן שסביבותיו הוא חושך המעלים האור. וכל העם רואים וגו' ואת ההר עשן שהשיגו רק החושך שסביבות האור כי הם עמדו מרחוק עדיין. ומשה לבד נגש אל הערפל וגו' למחנה שכינה ואהרן במחנה לויה והם במחנה ישראל שזכו לה כל זרע יעקב להשיג עכ"פ העשן המתפשט מהאש. ואין זה חושך גמור רק כמו ערפלי טוהר והאור מושג מתוכו כמסתכל באספקלריא שאין מאירה דרק משה רבינו ע"ה הסתכל באספקלריא המאירה (יבמות מ"ט ע"ב) וכל ישראל שזכו לנבואה במ"ת היינו כנבואת שאר נביאים באספקלריא שאין מאירה. וזהו ההשגה דרך העשן והערפל המפסיק ביניהם לאור. וזהו מדת יעקב אבינו ע"ה קו האמצעי שמחבר ב' הקצוות לאחוז בדרך הממוצע כי יצחק אחז בקצה האחרון שהוא תכלית הצמצום וההעלם וכן איתא בזוהר הקדוש פרשת וישלח (קס"ח ריש ע"ב) יצחק וכו' דאיהו חושך עיין שם. ועל כן הפסולת שלו הוא חושך גמור מסטרא דאחשך אנפי ברין. וזהו גם כן כהיון עיניו שאמרו ז"ל דהיה ע"י הסתכלותו בעקידה ועל ידי נשי עשו. והא בהא תליא דאותו אור מופלא שהשיג בעקידה שגרם כהיון עיניו לזקנתו היה אחר שנתברר פסולת הרע שיצא ממנו בנשי עשו. ועכי אם בבראשית רבה עליו וצדקת צדיקים יסירו ממנו זה משה רצה לומר דכתיב ביה לא כהתה עינו שאף שהשיג אורות גבוהים יותר לא גרם לו כהיון עינים כי הוא דוגמת יעקב אבינו ע"ה רק זה מלגאו וזה מלבר כידוע. וביעקב היה תחלה גם כן שמץ מאותו פסולת דעשו מצד ההוצי שסביב האסא והחוחים הסובבים השושנה על ידי הערבוביא דטו"ר. שאף שהיה כלול מב' הקצוות כח אביו היה גובר בו דעל כן איתא חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו. עד יום שמת אברהם אבינו ע"ה שאז נקלט בו הקדושה דאברהם אבינו ע ואורו דחה החושך למקום הראוי לו שהוא בעשו ונתמלא כולו בחושך גמור.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.