ישראל קדושים · פרק ו׳, ט׳

ונקבעו על המשנה דאין מוכרין להם קרקע. וקבלתי דכל המאמרים בגמרא אף על פי שכפי הפשט נראה דנמשכו אגב גררא. מכל מקום על האמת יש להם שייכות גמור להמקום שנקבעו שם. ושם הוא עיקר מקומם הראוי. וכן מקום מאמר זה דלימוד סדר המדריגות להשגת רוח הקודש דתורה שבעל פה שלא עשה כן לכל גוי. כי הוא על ידי התורה המבדלת בין ישראל לעמים שהוא התרעא ופתיחת מדריגות האלו. נקבע במסכת עבודה זרה שהוא ההרחקה מהעמים ומרוח הטומאה שלהם שהוא היפוך רוח הקודש דישראל דה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כשזוכין לשורש היחידה דאז נעשין גוי אחד בארץ דיבוער רוח הטומאה מהעולם ויהיו כל העמים משרפות סיד. ואיתא (סוטה ל"ה:) על עסקי סיד, פירוש דכונת ושדת אותם בסיד כי החומר הגופני שלהם מעכב וחוצץ ביניהם ובין השגת התורה. אלא שמכל מקום נתן השם יתברך בהם בינה יתירה לקלוף אותו סיד כי יש בהם כח להתגבר בכח חכמתם ובינתם על החומריי שלהם ולהסירו. והיינו שיבואו להתגייר אבל הם לא עשו כן וחזרו לשקוע באותו סיד ולהעלים דברי תורה מלבבם ולילך בשרירות לבם. ורשעים תרדף רעה שהעבירה עצמה שורפתם כמו שאמרו רוחכם אש תאכלכם. וכמו שאמרו דאש של גיהנם הוא מהעבירות עצמן ותבערת היצר שבלבם בחייהם כתנור בוערה מאופה על ידי היצר רע שיורד ומסית. אחר כך כשעולה ומשטין ויורד ונוטל נשמה הוא שורפה באותו אש וליהט אותם היום הבא להיות משרפות סיד. ואז יתפשט חכמת התורה בכל הלבבות דבני ישראל כמו שאמרו ולא ילמדו וגו' כי כולם ידעו וגו'. וכמו שזכו דור המדבר להיות כולם דור דעה, כי באמת כל ישראל מוכנים להשגת התורה ואפילו היותר פחותים ועמי הארצות יש בהם שורש מה ואחיזה בדברי תורה. אלא שבעולם הזה הוא בהעלם עצום. כי האמת דתורה נעלם מאוד בעולם הזה שהוא עלמא דשקרא מצד רבוי השקרים והרע דאומות העולם הממלאים כל העולם. וכשיגודעו קרנות רשעים אז תרוממנה קרנות צדיק. ועמך כולם צדיקים ויזכו על ידי זה דלעולם ירשו ארץ ירושת עולם. לא כמו שהיה אז ירושה לפי שעה שזכו לה על ידי ההשגה השלימה דלפי שעה שהיה להם בשעת מתן תורה שזכו לקרות התורה מאורסה ואין שם יחוד גמור עדיין. אלא לעתיד שיהיה נשואין. וכמו שאמרו ז"ל על פסוק אוי מי יחיה משומו אל, מי משים כסותו בין לביא ולביאה כשמזדווגין זה לזה, וכמו שאמרו בפסחים (פ"ז.) על פסוק הקראי אישי ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה. כי יהיו ביחוד גוי אחד בארץ הוא ארץ ישראל שהוא הקדושה אחרונה מי' קדושות שיש לכל ישראל שייכות לה. דכולם בשם ישראל יכנו ונבדלים מהעמים בקדושת גופם החומריי והעפריי הרמוז בארץ דכל הגויים ערלים ועל ידי כן בשר חמורים בשרם, וזרמת וגו' מליאי תאות הבהמיות. דעל כן הם עם הדומה לחמור ואין קרוים אדם והארץ נתן לבני אדם ולא לבהמות ואין להם שייכות לקדושת הארץ, ועל כן אסור למכור להם קרקע בארץ ישראל. וג' דברים כללו שם בעבודה זרה (כ'.) בלאו דלא תחנם נגד ג' סימנים טובים שיש בישראל כמו שאמרו ביבמות (ע"ט.) שהוא מורשה להם מתלת אבהן שנקבעו כן בטבע תולדות כל צאצאיהם בג' הכחות נפש רוח נשמה שבנפשותן. גמילות חסדים דרגא דאברהם איש החסד הוא שלימות הנפש הישראלית (דאבא יסד ברתא הנפש דדוד דהיכן מצאתיו בסדום על ידי התחברות לוט עם אברהם אבינו נקלט ממנו קצת החסד שהכניס למלאכים תוך ביתו והם חסדי דוד הנאמנים) שהיא המדגירה התחתונה בהתחלת הכניסה דיהדות. ואברהם אבינו הוא הראשון שזכה להשיג קדושת הארץ במאמר לך לך וגו' אל הארץ וגו' והובטח על ירושתה על ידי זה שזכה לקדש כל כחות הגופניים כולם בקדושה להשם יתברך שזהו הזכיה לנפש דקדושה שהיא הנותנת כח וחיות לגוף הקדוש להיות כל מעשהו בקדושה. והובטח, ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק דאין שייכות לקדושה זו אלא זרע יעקב ואין ליתן לגוים חנייה בקרקע דארץ ישראל. שזהו גמילות חסדים הצריך גם לעשירים ליתן לו חניה בקרקע.