ישראל קדושים · פרק ו׳, ח׳

וזהו המדגירה י' דקדושה שמקדשין אותו מלמעלה על ידי השפעת כתר הנעשה בהופעת אור המקיף דנשמת החיה של שורש נשמתו. והוא מביאתו לרוח הקודש שהוא הכתר דנשמע. ושורש היחידה שהוא ההתדבקות הגמור במלך יחיד חי העולמים. והוא הרוח הקודש שזוכין על ידי התורה כמו שאמרו בתנא דבי אליהו זוטא (פרק.) וכיון שקרא אדם תורה כו' ושנה הגמרא הפלפול לשמה מיד רוח הקודש שורה עליו שנאמר רוח ה' דבר בי וגו'. והוא דרגא דדוד רבן של בעלי רוח הקודש דוה' עמו שהלכה כמותו, דעל דבר זה נתקנא בו שאול כמו שאמרו בפרק חלק. כי הוא השורש דתורה שבעל פה מדת המלכות פה דעל כן זכה למלכות ישראל. וכן כל חכמי ישראל נקראו מלכים כמו שאמרו בגיטין (ס"ב.) מטעם זה. דלרוח הקודש זה זוכין כל חכמי ישראל האמתים, והיא הנבואה שלא ניטלה מחכמים כמו שאמרו בבבא בתרא (י"ב.). ואף על פי שניטלה מהנביאים ובאמת הם חכמים גם כן וכמו שאמרו בנדרים (ל"ח.) דאין שורה אלא על חכם. רק הכוונה דנבואת הנביאים שהוא השגה דכה אמר ה' בדרך חזון כמראות הנביאים, זה ניטל. אבל השגת נבואה שמצד החכמה דהוא השגת רוח הקודש לא ניטל. וכל תלמוד ותיק שזוכה להשיג חידוש תורה השייך לחלקו. זהו השגת רוח הקודש שמשיג על ידי הפלפול לשמה, ואי אפשר לבוא לזה אלא על ידי הקדושה הקודמת דאין רוח הקודש שורה אלא במקום קדושה והוא גדר ערוה שעל זה הם כל מדריגות הקודמות. ועל כן הסמיכו המאמר בעבודה זרה שם, להא דשלא יהרהר וכו', וכן מאמרים הקודמים שם מענין זה.