ישראל קדושים · פרק ו׳, י׳

ואברהם אבינו ע"ה ביקש לעשות עמו חסד במכירת קרקע לקבר. וכל אנשי עירו ושכיניו ודאי כבר קבלו וקלטו קצת ממדותיו. אבל היה רק מן השפה ולחוץ ואף על פי שאמרו איש ממנו וגו'. וכן עפרון אמר בפה, ביני ובינך מה היא, אבל בפועל הוצרך לשלם כסף מלא מה שלעפרון לא היה שוה כלל כל כך. כי הם רחוקים מחסד באמת וכמו שאמרו (בבא בתרא י':) דכל צדקה וחסד שעושים אינם עושים אלא להנאת עצמן. ועל ידי התפשטות מדת החסד דאברהם בעולם נתפשט גם בין העמים כי הוא נקרא אב המון גוים ואב לכל העולם כולו. אלא שאצלם הוא קרוי חסד רק מצד השקר הגובר בעלמא דשקרא שאין מביטים אלא למראית העין ולא לאמיתת הכוונה שהוא רק להנאתן. ואם כן אינו גמילות חסדים כלל שהרי אין מעשהו להתחסד עם זולתו כלל ואין מקרבין לאדם אלא להנאתן כמו שאמרו באבות. והגמילות חסדים של אמת שהכוונה רק לעשות החסד לא נשאר אלא בזרע יעקב איש האמת. שאצלם מדה זו קבועה בלב באמת. דעל ידי זה זכו לקדושת הארץ שהוא קדושת התאות החומריות שלא לחמוד רק הנאת עצמו ומה שלהנאתו לבד כאומות העולם. ועל כן אף על פי שבני ישראל גומלי חסדים אין להם לגמול חסד בחניית הקרקע דארץ ישראל עם אומות העולם הרחוקים מחסד וקדושה זו. שלא יבואו ויטמאו את ארצם ונחלתם ישימו לתועבה בהכנסת כח הטומאה שהוא העבודה זרה ואל נכר במקום הקדושה. ואברהם אבינו ע"ה הוא היה הראשון שזכה להשגת הנבואה ורוח הקודש והשגת התורה עד שלא ניתנה מעצמו ברוח הקודש שבו על ידי שנעשו כליותיו ששם משכן עצת האדם כמו שאמרו בברכות (ס"א סוף ע"ב) כב' מעינות ונובעות תורה. כי סוף המעשה נעוץ במחשבה תחלה בסוד העיגולים שנעוץ סופן בתחלתן. ועל ידי קדושת הארץ התחתונה ואחרונה בי' קדושות זוכה לקדושה היותר עליונה שבהם. וכך הוא המדה כשאדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה כמו שאמרו ביומא (ל"ט.). וזכה לקדושת הברית שהיא עיקר ההבדלה שבגוף בין ישראל לעמים. דמזה נמשך להם נחלת הארץ דצדיקים שומרי הברית כידוע בזוהר הם ירשו ארץ ואז זכה ללידת יצחק שהוא עמוד העבודה ביראה שבלב ששם משכן הרוח דקדושה הנמשך אחר קדושת הנפש דזכה יתיר יהבין ליה רוח. וממנו נקבע בזרעו הסימן דביישנים דילפינן התם מקרא דלמען תהיה יראתו וגו'. והיינו הבושת מהשם יתברך שמביא היראה כמו שאמרו במורה נבוכים והובא בהגהת רמ"א ריש אורח חיים. והוא בהגדרת ערוה ושלא להסתכל במקום שאין ראוי להסתכל דעל ידי זה לא במהרה הוא חוטא כמו שאמרו בנדרים (כ' סוף ע"א). והיינו שמכיר דשקר החן והבל היופי רק אשה יראת וגו'.