ישראל קדושים · פרק ו׳, ז׳

וכן ידוע מראשי פילוסיפי היונים שחיבר ספר המדות הידוע וביאר שם הרבה מגנות התאוה ופחיתותה. והוא עצמו נפתה לאשת עמיתו ובתכלית הגנות כמסופר בספרי קדמונים ולא הועיל לו כל חכמתו להצילו מיצר הרע כלל. ואף על פי שהכיר הגנות, מכל מקום לא יכול לכבוש תאותו כלל כי הם ברשות לבן ושכלן כבוש תחת תאות לבן הרעה. ובאמת גם אינו יהודי המקיים ז' מצות בני נח מצד חכמתו, אין נקרא מחסידי אומות העולם, רק כשמקיים מצד מצות השם יתברך כמו שאמרו הרמב"ם בהלכות מלכים, ובודאי הוא מאיזו ברייתא ומדרש רבותינו ז"ל. כי עיקר קיום המצות הוא רק כאשר עושה מצות השם יתברך שאמר ונעשה רצונו, ודבר זה הוא חכמת התורה להכיר שהם מצות השם יתברך. והתגברות נגד היצר הוא על ידי התורה כמו שאמרו בקדושין (ל"א:) ודבר זה לא עשה כן לכל גוי וזכו ישראל לזה על ידי הקדמת נעשה לנשמע. שהם לא ביקשו להתחכם בדבר זה כלל, רק לימשך אחר רצון השם יתברך. שהוא החכם ויודע מה שהוא לטובתינו ומה שצריך לנו יותר ממנו. וזהו הרז דמאלכי השרת שאין להם יצר רע. ואין צריך להתחכמות והתגברות נגדו. וכל מעשיהם נמשכים לגמרי אחר השם יתברך כי אין להם שום כח עשיה אלא מה שהשם יתברך רוצה שיעשו ואין להם בחירה כלל. וגם בני ישראל זכו לגבורה זו דהתגברות נגד היצר רע, ועל ידי התורה הוא נימוח ומתפוצץ. והגבורה הוא בהקדמת העשיה, דבזה נקבע בלבבם כן להיות נמשכים לגמרי אחר השם יתברך דהחשק שהיה להם קודם מתן תורה לזה, זכו לכך בשעת מתן תורה להיות נקבע בלב כן. דעל ידי זה נעשו חרות מיצר הרע וכמלאכי השרת. ואף דאחר החטא חזר היצר רע למקומו. מכל מקום אחר שכובשו על ידי התורה אז חזר לכח זה דהקדמת העשייה. ואחר כך זוכה לשמיעה הגמורה בקול דברו דבר ה' זו הלכה וכמו שאמרו בשבת (קל"ח:) וסנהדרין (פ"ז ריש ע"א), וכריתות (י"ג:). והוא הרוח הקודש דתורה שבעל פה השופע ללבבות דבני ישראל בהשגת הלכותיה לאמיתן, והם הכתרים שהטעונום מלאכי השרת. כי אין בכח אדם מצד עצמו להשיג זה, דגם הנעשה בגבורת הכח נגד היצר התוקפו ומתגבר בכל יום. אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול.