ישראל קדושים · פרק ו׳, ד׳

וזה התחלת כניסת איש היהודי לעבודת השם יתברך על ידי התורה שהוא בקנין מורשה בלבו והוא התרעא ועל ידי זה נכנס לדרתא שהוא היראה דזה כל האדם כמו שאמרו בסוף קהלת את האלהים ירא וגו' וכמו שנאמר מה ה' אלוהיך שואל וגו' כי אם ליראה. והם ח' מדריגות שמן זהירות עד יראת חטא שהוא תכלית שלימות היראה דהן יראת ה' היא חכמה שהוא מדריגה הט' שבי' מדריגות כל קומה כנודע. כי על ידי שלימות היראה נשלמה גם החכמה והתורה בשלימותה דהא בהא תליא כמו שאמרו באבות אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה. ומצד הזה המשילו בשבת (ל"א ריש ע"ב) יראה למפתחות חיצונות ותורה למפתחות פנימיות. וזה היפך המשל דתרעא ודרתא המוזכר שם גם כן אחר כך. אבל שניהם אמת, דההתחלה צריך להיות קביעות התורה בלב שהיא מורשה לקהילת יעקב וקבועה בקנין בלב כל אחד מישראל ועל ידי הכניסה בתרעא זו דתורה בפתח כחודה של מחט אז יוכל ליכנס אחר כך לעבודת השם יתברך ביראה שבלב שהוא התכלית דה' שואל מעמך. ודירת השם יתברך בעולם הזה ששוכן בלבבות בני ישראל אותם הממולאים ביראת ה' וכמו שאמרו (בשבת שם) דאין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא יראת שמים בלבד. ובזה זוכה לשלימות החכמה דהביאני המלך חדריו הפנימים ומפתחות הפנימים לחפש בגנזייא דמלכא בפתחים גדולים כפתחו של אולם. והאוצר של יראת שמים הוא בבית גנזיו דהשם יתברך כמו שאמרו בברכות (ל"ג:) והן הם גם כן הד' אמות של הלכה, שאין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו משחרב בית המקדש אלא הם. כמו שכתוב שם (ח'.) דלאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא הוא רק כאשר השם יתברך שוכן תוך לבו וכמו שאמרו בסנהדרין (צ"ג:) וה' עמו שהלכה כמותו שאז זוכה לשלימות התורה שבעל פה המשכת חכמה תתאה מחכמה עילאה. ורוח מקודש העליון על ידי שלימות היראה שבלבו דזוכה ליראת ה' היא חכמה ומזה בא לשלימות הקדושה מה שמקדשין אותו מלמעלה להכניס קדושה בכל מעשיו הגופניים וחמדת היצר שזה אי אפשר אלא על ידי שלימות התורה המתבלת היצר שאינו נכפה ומתבטל רק נתתבל ונעשה טוב מאד.