ואף היראת חטא שהוא תחלת הגילוי לא נתגלה אלא לו לבד והוא שהעיד וגילה על עצמו דאיכא אנא השלם ביראת חטא כרבי. ובזה החזיר העטרה ליושנה דאחריו כל אחד ימשוך לזכות ולהגיע לשלימות כל המדריגות דמשמת ר"נ לא בטלה עוד. כי רק מצד ההתגלות בעולם הזה כמו שהיה לרבי עד דקרו ליה רבינו הקדוש וכן נתגלה גם כן בעולם הזה הא דלא מת דאתי לביתיה זה נתבטל במותו. כי אחר שמת הוא שהיה הראשון הראוי להיות משיח אין מתגלה עוד אור בהיר כזה עד עת קץ שיבוא המשיח האמתי שאפילו יהיה באיזה דור גם כן מי שיתקן כמוהו ושראוי להיות משיח מאחר של"י משיח בפעל. וכבר נגלה זה על ידי רבי שמת שיש שראוי להיות משיח בכח ועם כל זה אין עולה לו בפעל אם כן אין בו אור זה. ורק בימי רבי שעדיין היו מקוים לו שהוא יהיה משיח אם יהיה הוא בשלימות הגמור. כי עדיין לא נגלה זה דמיתת נפש הראויה להיות משיח היה קדושתו בהתגלות גמור. ואחר מיתתו הוא שנגלה דבר זה ואז עד עת קץ אין עוד התגלות גמור רק הכל במחשכים ולזה אין עוד ביטול. ור"נ החזיר היראת חטא שהוא מדרגת החכמה ועל כן אמר על עצמו סנהדרין (ה' ריש ע"א) כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי שהוא מצד שלימות החכמה. כמו שאמרו בסוף בבא בתרא הרוצה שיתחכם יעסוק בד"מ וכן בבכורות (ל"ז ריש ע"א) דחכם מתיר לברו אר"נ כגון אנא. ואף על פי דמקרא צווח יהללוך זר ולא פיך אבל הוא לא בא להלל את עצמו רק להודיע הדין גדר הממוחה והחכם. ולא אמר על אחר כי לא הגיע לשלימות החכמה אלא הוא. ולא ידעו אחרים ממעלתו גם כן. רק הוא עצמו שידע מעלתו שכבר נשתלם במדת הענוה הקודמת ובטח לבו שמכיר ערכו באמת ולא מגסות הרוח הודיע שפיר דין החכם והמומחה שהוא דוקא כשיהיה בתכלית השלימות כמותו. וזה על דרך שאמרו נדרים (ס"ב.) שרי לאודועי באתרא דלא ידעו ליה. והיינו לצורך כההוא דעבדך ירא את ה' וגו'. ובתשובות רשב"א חלק א' סימן פ"ד הביא דא"ל לו לר"פ מה שמך א"ל ר"פ א"ל והכתיב יהללוך וגו' א"ל ואי אין זר פיך עד כאן. ולא ידעתי מקום מאמר זה. וכפי הנראה כוון לעובדא דפסחים (פ"ו:) עיין שם והיה בגירסתו כן שם. ומיהו בזוהר בלק (קצ"ג סוף ע"ב) איתא הא דואין זר פיך וכתב דהיינו לפתוח פיו בדברי תורה ולא לשבח נפשיה. דסימן דלא ידע כלום, שבוחי, עד כאן. אבל זה במכיון לשבח עצמו אבל ר"נ לא כוון לשבח וכמו שאמרו. ור' יוסף היה לפניו המתחיל בהחזרת מדריגות אלו והוא נסתמא על ידי שלא רצה להביט מצדדין ולפניו כמו שאמרו בתשובות הגאונים הנדמ"ח בשם שערי תשובה סימן קע"ח. ומפני שרצה לסלק עצמו מחיזו דהאי עלמא דעין רואה ומכניס הרהורים ללב להיות חומד. ועינו של אותו רשע בלעם נסתמא בשביל שלא האמין בקדושת ישראל שיהיו גם חמדותיהם שבענינים הגופנים מלא קדושה. ובדין היה שיסתמא כיון של"י שיש מציאות קדושה בהסתכלות של חמדה גופנית גם כן. והוא מפני לבו שהיה מלא זוהמא ושוריינא דעינא בלבא כמו שאמרו בעבודה זרה (כ"ח:) ומזה היה לו עין רעה. וגם בענין זה היה לו עין רעה על ישראל שקינא בהם שהיה להם קדושה כזו. ועל כן פקעה עינו כדין שאמרו בעבודה זרה (ס"ה.) בבר שישך. ועינו של אותו צדיק נסתמא על ידי שחפץ ונשתוקק גם כן לזכות לקדושה זו שיהיו כל חמדותיו בקדושה. וזה אחר שיגדיר עצמו כפי האפשר בכח אדם בכבישת החמדה שבלב והגורם לו העין רואה. ונתרצה להסתמא לגמרי כדי שלא יראה שום דבר שיביא חמדה זרה ללב והשם יתברך עשה רצונו. והסומא חשוב כמת ובזה נתבטלו אצלו כל חמדות עולם הזה ועל ידי זה זכה לענוה השלימה הבאה מכח הבינה שבלב שהוא האתחלתא לקדושה השלימה וכבר תיקן השיריינא דעינא ונתתקן גם האיבגתא דלבא להיות שפל רוח היפך בלעם הרשע שהיה עין רעה ורוח גבוה. ובזה היה אתחלתא להשגת הג"ר ועד שלימות הקדושה ורוח הקודש הגמיר ובא ר"נ אחריו והשלים הכל. וזהו השלמת מסכת סוטה בהגדרה בפעל כפי האפשר שזה מזה כל אחד ואפילו עם הארץ יוכל להגיע ממדגירה למדגירה עד סוף כל דרגין בהשפעת הקדושה הגמורה ללב שיהיו כל מעשיו לשם שמים כולו קודש לה'.
ישראל קדושים · פרק ו׳, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
