ישראל קדושים · פרק ו׳, ל״ב

ומשניות מסכת סוטה מסיים משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא שהם ב' מדריגות הקודמות לקדושה, כפי הסדר שבמסכת על זה שהוא שלימות הקדושה שזכה לה רבי. ואלה הנ' הם ג"ר של הקומה השלימה דתלמיד חכם המתחיל בתורה. והקדושה היא המדגירה עליונה שלמעלה מקומת אדם שהוא מה שהשם יתברך עוזרו. ועבודה זרה לא שייך ביטול דישועת השם יתברך אינה בטילה חס וחלילה ושפעו אינו פוסק וימינו פשוטה לעולם לקבל השבים אליו. והביטול שייך רק במה שבהשתדלות אדם והם ב' הקודמות שכל הג"ר כולם חד. וכפי מה שהם בתלמיד חכם שהענוה הוא בבינה שבלב והיראת חטא הוא בחכמה שבמוח שהוא תכלית שלימות היראה שעל ידי הכרת הנוכח דה' לנגדי תמיד כמו שאמרו בהג"ה דריש אורח חיים שהוא על ידי שלימות החכמה, דחכים-לשון הכרה בארמי, ומשמת רבי שהוא שלימות הקדושה הנמצא בנפשות דישראל בהתגלות בעולם הזה בטלו גם ב' אלה. ונשאר רק הז"ת שהם שלימות כחות המעשה הכוללים הקדושה שבפעל בהגדרת ערוה דעבודה זרה הוא כל מסכת סוטה למורים למי שעובר עליו רוח טהרה כמסקנת הגמרא שם (ג'.) (ומ"ד רוח טומאה היינו שישים עלילות דברים באשה יראת ה' ויש בזה ד' עמוקים שאי אפשר לבאר בכתב ועל כן המסקנא אינו כן) להיות שונא זימה ושוני המשניות בדורות המאוחרים חיברו אחרי זה הברייתא דמשחרב בית המקדש ועקבתא דמשיחא. כי מיתת רבינו הקדוש שנקרא בשם קדוש סתם שבו היה משכן הקדושה בישראל בעולם הזה היא ממש חורבן בית המקדש שהוא משכן הקדושה בישראל במקום ומצד העולם, ורבי היה משכן הקדושה מצד הנפש. הוא הראשון אחר החורבן שהיה ראוי להיות משיח אלמלא זכו ישראל. וממנו התחלת עקבות משיח שכבר התחילו עקבותיו להיות נודעים. וכדי לסיים בטוב סיימו בברייתא דר' פנחס בן יאיר בסדר השלמת האדם מצד הגדרת המעשים לבד אחר שמת רבי ובטלה ענוה ויראת חטא. שהם המדריגות להשגת שלימות הקדושה הגמורה ולפי מה שהיה הדור אז אחר זמן רבי היה ביטול גמור לענוה ויראת חטא. אבל בדורות שאחר כך מכי אתו רב לבבל והרביץ תורה הרבה שם וקמו דורות האמוראים שסיגלו תורה הרבה בקדושה ובטהרה וברוח הקודש שבהם עד שהוסיפו התלמוד על המשניות שיסד רבי שהוא השלמת התורה שבעל פה. הוסיפו שם לא תתנו וכו' והוא סיום הגמרא דמסכת סוטה בדברי ר"נ דל"ת יראת חטא דאיכא אנא. ומכל מקום לא מחקו זה מן המשנה כי חכמי המשנה לא כתבו דברים בטלים וכל דבר ברוח הקודש וידעו מה שיהיה עד סוף כל הדורות והם היו תנאים שגדולים מאמוראים ואין אמורא יכול לחלוק על משנה רק הם דברו כפי השגתם במדגירה הגדולה שלהם. לאותה המדגירה היה ביטול. אבל כפי השגת האמוראים בדורם שחזרו להקים דגלה של תורה בבבל שהוא במחשכים כמו שאמרו בסנהדרין (כ"ד.) היינו בהעלם ולא בהגלות כל כך שהיה בדורות התנאים בארץ ישראל. ואף על פי שזה מדגירה קטנה מצד הוא מדגירה גדולה גם כן מצד. כי יוכלו להשיג האור בתוך החושך וההעלם גם כן ומצד הזה לא הי' ביטול. ור"נ הוא שאמר על עצמו גם כן שם בסנהדרין (צ"ח סוף ע"ב) אי מן חיי הוא כגן אנא. וכפי הנראה הוא היה השני אחר רבי שהיה ראוי להיות משיח אם היו הדור כדאי. (אבל אותן שאמרו שם שילא ינון וחנינא שמו דדרשו גם כן על שם רבם לא אמרו אלא על השם ולא על רבם ביחוד והיינו שלא היו עצם נפש משיח רק היה להם איזה הופעה מאורו במה שנקרא בשמו של משיח) שהיה גם כן ראש בדורו הכולל כל נפשות דורו והשלים עצמו בתכלית השלימות בכל מדריגות קומתו אף על פי שלא נקרא בשם קדוש כרבי, לפי שהיה מצד המחשכים וההעלם ולא בהתגלות לכל, והקדושה שהוא השורש הנעלם היה עצלו בתכלית ההעלם ועל כן לא נתגלה זה גם בגמרא עליו. כי היה נעלם עדיין גם ממנו מצד התגלות לבו רק מצד השגת הנעלם ברוח הקודש שבו היה משיג זה שהשלים הכל עד שראוי להיות משיח.