ודבר זה הוא על ידי הקדושה הגמורה שבזרע יעקב שגם כל ענייני הגופנים הם כולם לה' לבדו. דעל כן אמרו א' תענית (ה':) יעקב אבינו ע"ה לא מת כי מי שכל עניניו הגופנים בקדושה כיעקב לא שייך ביה מיתה כלל. ואף על פי שחנטו חנטיא וקברו קבריא היה רק למראית עין בעולם הזה עלמא דשקרא שאין האמת דיעקב נגלה בו לעין כל וגם כל זרעו אף בעמי הארצות נקראים בשם יעקב כמו שאמרו בב"מ (ל"ג:) שיש בהם גם כן קדושה זו אלא שהוא בעולם הזה בהעלם עצום ומי שזוכה להשלים מדרגתו בעולם הזה עד שיגיע למדרגת רוח הקודש שהוא המדגירה האחרונה והעליונה שיוכל להגיע אליה בעולם הזה אפילו העם הארץ לאחר שהגיע לכך כבר הגיע לשורש אחיזתו בדברי תורה דלעתיד כולם ידעו וגו'. ולאדם שטוב מטעימן מפרי מעשיו בעולם הזה וזוכה לשמץ מאותה ידיעה והוא הרוח הקודש שמשיג שפע הטל תורה המחייהו. כי בהשגת רוח הקודש הוא זוכה ממילא גם כן לקדושה זו העליונה קדושת יעקב אבינו ע"ה שכל מעשיו לשם שמים ואז זוכה לתחיית המתים מצד עצמו ולא מצד דיבוקו לתלמיד חכם כשאר עם הארץ כי כבר יצא מכלל עם הארץ אחר שזכה לרוח הקודש. ומצדו הוא התח"ה לאלתר, וכמו לעתיד כשיזכו כל ישראל להשלים נפשותם עד שישפוך רוחו על כל בשר אפילו העבדים ושפחות ועמי הארצות ויתגלה אז הקדושה שיש גם בכל כחות הגופניים היותר פחותים שיש בישראל שעל זה רומז השם בשר כמו שאמרו בסוטה (ה'.) ובכל מקום בכתוב נקרא כן אבר הברית כמו שאמרו בפרשת מצורע זב מבשרו, רר בשרו, החתים בשרו. ובירמיה (י"א) בשר קודש יעברו מעליך פירוש רש"י, על המילה. וביחזקאל (ט"ז) על מצרים גדלי בשר ושם (כ"ג) בשר חמורים בשרם וזרמת וגו'. וידוע דעיקר השגת רוח הקודש תלוי בהגדרת אבר זה. כי כאשר היסוד קדוש אז הכל קדוש כי הוא יסוד הכל. והמקום שבו תוקף הפחיתות אצל אומות העולם הערלים, שם הוא עיקר הקדושה אצל בני ישראל הנימולים שהכל אצלם בקדושה. וכ"מ שנראה יותר פחיתות. כאשר יש בו קדושה הרי הוא תוקף קדושה יותר שאף במקומות הפחותים יש קדושה, ועל זה נאמר מבשרי אחזה אלהי שעל ידי קדושת הבשר הגופני זוכה לרוח הקודש. וכשיתגלה קדושה זו שבכ"י יהיה שפיכת הרוח הקודש על כל בשר ואז יהיה תח"ה לכ"י. אבל בעולם הזה אף אם איזה יחידים זכו לזה הרי לא זכו לזה עדיין כל הכנס"י וכולם קומה אחת ואי אפשר לתקן אבר ממנה ולהפרידו מכלל הקומה שזהו פירוד משרשו. ולפיכך צריך כל אחד לסבול בשביל זולתו ואפילו הצדיקים גמורים סובלים עונות שאר בני דורם להיותם מקומה אחת. כמו כאשר הרגל כואב סובל גם הראש היסורים שיש מכאוב שברגל. אבל יעקב אבינו ע"ה שהוא היה בדורו כולל הכנס"י כולו, וכן כל דורות העתידים לצאת ממנו כולם כלולים בו כאשר הוא תיקן נפשו הרי כל הקומה שלימה ולפיכך מצד עצמו לא מת כלל באמת רק מצד ההתפשטות דדורותיו בעולם הזה שלא נתבררו עדיין לא נתגלה זה בעולם הזה.
ישראל קדושים · פרק ו׳, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
