ישראל קדושים · פרק ו׳, כ״ו

וגם נראה דאין להוציא גר מהשגת רוח הקודש דאונקלס הגר ודאי תרגום התורה חיבר בלשון הקודש (ברוח הקודש) והוא גם כן תנא דברייתא בבא בתרא (צ"ט.) ומאחר דנקבע המימרא בברייתא ובתלמוד ודאי הם דברי אלוקים חיים ומכלל חידושי תלמוד ותיק שנאמר למשה דהוא בכלל רוח הקודש של החכמים. אף דבבבא בתרא (י"ב:) דייק רק כשאומר לכוון הלכה למשה מסיני היינו דבזה חזינן דכוון בנבואה וממילא יצא ללמד על הכלל כולו דלא נטלה מהחכמים שחכמתם ברוח הקודש וכמו שאמרו הרמב"ן שם ושוב מצאתי ביפ"ת בראשית רבה פרשה ס' סימן ד' הקשה על דברי רש"י תענית הנזכר דמה מייתי מנדרים אפילו תימא דעבד אינו עשיר וממזר אינו עניו שם על כרחך לנבואה דוקא ולא לרוח הקודש עיי"ש (ומה שכתב דהמפרש עשיר השמח בחלקו הוא דרש ע"ש עיין בדרשות הר"ן שם שדחה פירוש זה ולענינו לא ידעתי מאי נפקא מינה דאם כן משכחת ליה נמי עבד שמח בחלקו). ולדעתו זה בלאו הכי אינו כלום דאף על גב דעבד אין לו משל עצמו כלום וכל מה שקנה קנה רבו מכל מקום משכחת ליה שיחשב עשיר כשישליטו רבו כפוטיפר ליוסף. וכן עבדי שלמה וכל עבדי מלכים ודאי נקראים עשירים. ואיתא שבועות (מ"ה א') עבד מלך מלך, ועבד הראוי לזכות לרוח הקודש ודאי ימצא חן בעיני רבו ועל כל פנים לא יקפיד על עושר שיזכהו השם יתברך לקחתו ממנו. ומה שכתוב דממזר אינו עניו נראה דרצה לומר משום דהם עזי פנים. ואם הוא עז פנים אין צריך לזה שאינו עניו דהרי נקרא רשע גם כן ונוחל גיהנם וכמו שאמרו. ובודאי לאו בר השראת רוח הקודש הוא. אלא דזה על הסתם ממזרים אבל משכחת ליה שהוא צדיק גמור עד שראוי לרוח הקודש ואותו הוא עניו גם כן וגם מה שהחליט גם אענוה דאין מעכב ברוח הקודש, נראה דליתא כיון דנשנה בסדר המדריגות דר' פנחס בן יאיר להשגת רוח הקודש ודאי אי אפשר להגיע לרוח הקודש בלעדי זה ובדילוג איזה מדגירה מהם. ועיין שם הביא עוד הא דקדושין וכתב דהתם לעתיד ועוד דשם ל"מ אנבואה רק להיות ה' בתוכם דהרי יחזקאל מבני רחב הזונה ועובדיה גר. וכי תימא לצורך שעה הוה ליה לכלב לחוש גם כן לצורך שעה עיי"ש. ותמוה מ"ש מיחזקאל הרי מפורש בקרא דהיה כהן ועל כן רק מצד אם היה ממנה. וג"ז הרי נישאת ליהושע והיה באם מצד אם ואין זה חוצץ ביחס המשפחה כלל. דמי לנו משפחות מיוחסות יותר מכהן גדול ומלכים. וכל כהן גדול דבית ראשון מזרע אלעזר הרי הוא נסיב מבנות פוטיאל דאבוה או אמה היו מיתרו וכמו שאמרו בבבא בתרא (ק"י ריש ע"א) וכן כל מלכי בית דין שהם עיקר מלכות ישראל מרות המואביה והוה ליה למימר נמי מישעיה דאמוץ ואמציה אחי כמו שאמרו במגילה (י':) ואתי גם כן מרות. וגם מ"ש יחזקאל טעות סופר דבמגילה (י"ד סוף ע"ב) דחשיב ח' נביאים כהנים מרחב ולא מני יחזקאל בהדייהו וצריך לומר ירמיה. ומ"ש מעובדיה צריך עיון דעיין שם בגמרא ורש"י סנהדרין הנזכר דכתב באמת דגר אין ראוי ודלאו משום צורך שעה זכה רק משום זכותו בהצלת נפשות. וגם מ"ש לכלב לחוש לצורך שעה ליתא דלא שייך צורך שעה אלא בעובדיה שהיה בדור אחאב שהיו עובדי עבודה זרה והרג נביאי ד' ולא נשאר צדיק גמור הראוי לנבואה אלא הוא שהיה מעבדי אחאב וכן יחזקאל או ירמיה שהיו בזמן החורבן דגם כן רובן רשעים וכל ישראל היו חוטאים. אבל בדור יהושע וכלב וכל ישראל תלמודי משה רבינו ע"ה איך סלקא דעתך שיהיה צורך שעה לשרות רוח הקודש על עבד וממזר דוקא ולא על שום אחד מישראל אם הוא אינו ראוי לכך. אלא כשיש צורך שעה מה צורך שעה שייך בדור צדיקים כדור יהושע שנחשבו בסנהדרין (כ'.) כדור משה רבינו ע"ה עיין שם שישיג רוח הקודש דוקא עבד וממזר ולא שייך לחוש זה: