ישראל קדושים · פרק ו׳, כ״ד

וראיתי בהרא"מ פרשת שופטים י"ח י"ד העתיק מהספרי לשון ארוך שחסר בנדפס דרש על מלת כמוני, מה משה מדבר דבר ואינו מתיירא וכו' יכול מה משה זקן ובן לוי אף נביא זקן ובן לוי תלמוד לומר תשמעון מכל מקום והנה ריבה דאין צריך זקן כמשה רבינו ע"ה ולא אמר טפי אי מה משה ישראל ומיוחס, ועל כרחך דזה צריך באמת דבעינן מקרב אחיהם ולאו מכמוני דאם כן הוה ליה לומר זה ברישא אכמוני מה משה וכו' ועל כל פנים שפיר יש לומר גם זה רק לענין נבואה ולא לרוח הקודש. ובלאו הכי אף לנבואה נראה דעל כרחך לאו תְּנָאִים מוחלטים הם לסלק הנבואה לגמרי בזולת זה דהרי מכמוני וכמוך נידוק נמי למעט אשה ובלאו הכי נמי מפשטיה דקרא נביא משמע לא נביאה כדדרשינן בספרי פרק קנ"ז מלך ולא מלכה, והרי היה ז' נביאות שנמנו במגילה י"ד א' וה' מהם אחר משה רבינו ע"ה ועל כרחך דעיקר קרא דפתח לענין אזהרת אליו תשמעון, דהנביא שהשם יתברך מקים, שחובה לשמוע לו, היינו דוקא כמוהו דמשה רבינו ע"ה ובאותם תְּנָאִים, אבל יש שזוכים לנבואה לשעה דרך אקראי שאינם בכלל נביא שהשם יתברך מקים כשאין להם הני תנאים ואין חובה לשמוע לו. ואף על פי שזכה לנבואת אמת. והכי נמי הני נביאות אין הכי נמי דלא היו בכלל המצוה לשמוע להם. ושוב מצאתי בשיטה מקובצת לנדרים הנדפס מחדש בשם הר' אליעזר מיץ כתב אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בקביעות שלא תפסוק ממנו אלא וכו' עד כאן. הרי מבואר שבאקראי משכחת ליה. ואולי הוכרח לזה משום דהוקשה לו מאליהו כשאמר לו לילך צרפתה והאשה אלמנה תכלכלו מכד הקמח וצפחת השמן וכן כשהעורבים כלכלוהו על כל פנים עני היה באותה שעה מיהת, ואיך שרתה עליו ודיבר עמו ה' גם אז ועל כרחך דבאקראי משכחת ליה (יש לעיין קצת ממה שכתוב בנדרים שם ל"ח ע"א כל הנביאים עשירים היו מנלן וכו' ומיונה והרי יונה כל נביאתו אקראי כמו שאמרו יבמות (צ"ח.) שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו ולר' נחמן בר יצחק שם היינו לגמרי בשום דבר נביאה ועיין שם בתוספות ד"ה ר' נחמן בר יצחק) והכי נמי יש לומר בז' נביאות ועובדיה. ואם כן קשה גם אדרש"י דהתם נמי רוח הקודש דאקראי.