ישראל קדושים · פרק ו׳, כ״ב

וגם יש לעיין דבירושלמי פרק א' דביכורים והובא בתוספות בבא בתרא (פ"א.) ד"ה למעוטי, אמרו דהלכה כר"י דגר יכול לומר לאבותינו דאברהם אב המון גוים אם כן נימא דהגרים גם כן בכלל זרעו אחריו דאברהם. דאין לומר דתלמודין דסנהדרין שם סבירא להו כסתם משנה דביכורים ולא כר"י דאם כן אמאי פסקו תוספות וכן בהר"מ והר"ש פרק א' דבכורים כר"י וכירושלמי נגד תלמודין. ומיהו על זה יש לומר דנהי דהוא דקרא אב דמצינו במגילה (י"ג.) אב בתורה אב בחכמה וכן אלישע מצעק אבי אבי ואף הם שייך לקרותם בנים דמצינו התלמודים נקרא בנים כמו בני הנביאים וגם הגרים ההולכים בעקבות אברהם אבינו ע"ה שהיה תחלה לגרים מכל מקום זרעו לא נקרא אלא היוצא מזרעו דוקא. ועל כל פנים אפשר לומר גם בדברי רש"י דתענית דכיוון להך דרשה מולזרעך אחריך דעבד לאו זרעו. וכן ממזר אינו בכלל סתם לשון זרע כמו שאמרו בקדושין (ד'.) ובסנהדרין (ס"ד:) אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ועיין בתוספות יבמות (כ"ה:) ד"ה בן ומיהו בקדושין (ס"ז:) דרשינן ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול ולפי תירוץ התוספות שם ד"ה ולזרעו עיי"ש ניחא, דגם כאן איכא בנות שהם בכלל השראת שכינה דהא היו ז' נביאות. וגם כפי מה שכתבתי לעיל אי כתוב לבניך היה משמע גם גרים לר"י מה שאין כן מלשון זרע אימעטו. אבל דברי התוספות שם צריך לעיין דאזלו בתר איפכא ממה שכתבו ביבמות שם דלפי דבריו שם אי כתיב לבניו הרי משמע גם פסול על כן כתב לזרעו דמשמע כשרים דוקא. והי' נראה דמלזרעו אחריו דייק דדרשי' ביבמות (ק':) דמיוחס אחריו וכל דמיוחס אחריו בכלל וגם זרע פסול הוא מיוחס אחריו כיון דידעינן דהוא זרעו. ושוב מצאתי כן בהריטב"א שם. ואם כן הכי נמי לזרעך אחריך גם ממזר בכלל. ומכל מקום יש לפרש דברי רש"י כתירוץ התוספות הנזכר או כתירוץ ר"ת שהביא ריטב"א שם עיי"ש [ויש לומר גם כונת רש"י בתענית למקרא זה וסבירא ליה דהוא הדין נמי לרוח הקודש] ואפשר לקיים הגירסא ברש"י כדאמרינן בנדרים (ל"ח.) וכוונתו דשם אמרו וכולן ממשה ונראה הטעם דילפינן ממשה להיות כמותו דוקא היינו מלשון הכתוב בפרשת שופטים נביא מקרבך מאחיך כמוני יקום לך וגו' נביא אקים להם מקרב אחריהם כמוך וגו'. והרי דבפרשת הנביא שהבטיח השם יתברך להקים וצוה לשמוע לו פירש בהדיא שיהיה כמוהו דמשה ומזה נתמעט גם גר ועבד וממזר. ועובדיה שהיה גר יש לומר כיון דלא נתנבא אלא על אדום ומשום מיניה וביה אבא כמו שאמרו בסנהדרין שם אינו בכלל הכתוב דיקום לך אקום להם דהיינו להתנבא לישראל דוקא. ואף על גב דרש"י ארוח הקודש קאי דבנבואה לא יכול לגלות אותן הלכות כמו שאמרו שם בתמורה (ט"ז.) דאינו יכול לחדש דבר. והני תנאים דנדרים נראה ודאי דאינם אלא בנבואה דלרוח הקודש אין צריך שיהיה עשיר וגבור וכל חכמי ישראל האמתים התנאים ואמוראים השיגו לרוח הקודש זה שעל דרך החכמה כמשמעות גמרא דבבא בתרא הנזכר לעיל (וכן משמע מדברי רש"י הנזכרים דפשיטא ליה דמה דאהדר עתניאל בפלפולו הוא ברוח הקודש ומיהו התם לכוון מה שהוא הלכה למשה מסיני זה ודאי אי אפשר רק ברוח הקודש ואף על גב דטעמא יהיב וכדאיתא שם בבבא בתרא י"ב ב'). והרבה מהם היו עניים גדולים כר' אליעזר בן פדת בתענית (כ"ה.) וזכה לגילוי שכינה בחלום כדאיתא התם. וכן ר' חנינא בן דוסא דהתם עיי"ש. ואף שאמר על עצמו בברכות (ל"ד:) וכן בב"ק (נ'.) לא נביא אנכי וכו' היינו נבואה אבל זכה לרוח הקודש ועוד טובא. וכל שכן לענין הגבורה שהרי איתא בנדרים (מ"ט ריש ע"ב) מריעי רבנן וברש"י ברכות (כ"ב.) ד"ה אפשר דסתם תלמידי חכמים חולים ובסנהדרין (כ"ו ב') שמתשת כחו של אדם. וגם בהא דתמורה שם משמע דעתניאל בן קנז שהחזיר אותן הלכות ברוח הקודש של פלפולו לא היה עשיר דאמרו עליו שהיה מנוגב מכל טובה. ועל כרחך דלא אמרו אלא בנביא יש לומר דסבירא ליה לרש"י הא דנקט בנדרים שם רק הני ולא אמר גם כן הא דיהיה ממיוחסים שבישראל ועל כרחך משום דהני תנאים רק בנבואה אבל הא דיחוס הוי גם לרוח הקודש על כן לא מנייהו התם ושפיר למד מהגמרא דנדרים דהתם דגם לרוח הקודש צריך יחוס. ובסנהדרין המציא לו הדרשה מלזרעך אחריך וכמו שאמרו ביבמות.