ישראל קדושים · פרק ו׳, כ״א

וכונת רש"י שאין השכינה שורה יש לפרש גם כן לאו אהשראת נבואה ורוח הקודש אלא לענין שיהיה נקרא ה' אלהיו ומשום דהם בכלל המורדים והפושעים. ואפשר דתליא בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה קדושין (ל"ו.) כשאין נוהגין מנהג בנים אין קרויין בנים דר' מאיר מייתי מוהיה במקום אשר יאמר וגו'. ויש לומר דר' יהודה סבירא ליה ההוא לעתיד והוא דייק מרישיה בהושע שם שאמר כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם וגו' ועל כן לא קרינן גבי מורדים ופושעים להיות לכם לאלהים אף דישראל הוא. אבל לפי זה קשה דבריהם דסנהדרין שם ותינח התם דהוה ליה בני ערבוביא דקרי להו מורדים אי לא קרינן גבייהו ושכנתי בתוכם בכלל כל שכן השראת רוח הקודש ונבואה וגם בזה יש לעיין אם הבן צדיק מי גרע מגוי המתגייר. ומה יעשה אם אבותיו חטאו חטא קל דהבחנה. ואולי זה בכלל דמעת העשוקים ואין להם מנחם שדרשו במדרש קהלת על ממזרים. וגריעי מגר דכקטן שנולד ואין לו אבות כלל משאין כן זה דמישראל וחטאת אבותיו גרמו לו חסרון בשרשו. ומכל מקום תינח ללמוד מזה לעבד וממזר דבתענית (ד'.) דגם כן אין נקיים אגב אמם ואבותם וכן אמרו ביומא (פ"ז.) אוי לרשעים שמחייבים לבניהם וכו' שהרבה בנים היו לו לכנען וכו' עיי"ש אבל גר שנתגייר אחר שקירב קרינן ביה דהיה לו ה' לאלהים וכמו שאמרו בקדושין (שם) ואיך ממעטינן מהאי קרא גר. ובלאו הכי נמי הרי אפילו גוים לא נתמעטו מנבואה גם אחר אברהם שהיה נביאי אומות העולם ובברכות (ז'.) משמע דמשה רבינו ע"ה הוא שביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם וניתן לו. ובבבא בתרא (ט"ו:) איתא דמכי שכיב משה לא אתנבו עוד מאומות העולך דלא ניתן לו רק לאחר מותו. ומשום דמצינו אחרי זה בסוף ימיו נתנבא בלעם. וגם זה צריך לומר רק בנבואה ולא ברוח הקודש דלא תקשה ההוא דתנא דבי אליהו (פרק ט') הנזכר. דדחוק לומר דקאי כפי מה שהוא ראוי מצד השם יתברך וכמו שהיה מקמי תפלת משה רבינו ע"ה. דהלשון משמע שהוא בהווה כן גם עכשיו ובימיו. ועל כרחך כיון דכפי הנוסחא דסוף סוטה חסידות מביאה לידי רוח הקודש ומצינו חסידי אומות העולם. ובסנהדרין (ק"ה.) ועיין שם ברש"י (ק"י:) ד"ה אבל לר' יהושע יש חלק לעולם הבא גם כן ושייך בהו חסידות שייך בהו רוח הקודש גם כן. אלא דיש לומר דההוא על כרחך לאו ברוח הקודש דגילוי דברי תורה דהרי אין תורה באומות העולם. ויש לפרש בקשת משה רבינו ע"ה היה בהשראת שכינה בגילוי דברי תורה כנבואת בלעם שנכתב בתורה והוא דברי תורה ודאיוב שהוא דברי קבלה. ומכל מקום נראה נמי דדוקא נבואה אמר ולא רוח הקודש. ועל כל פנים אפילו תימא דגם רש"י שם דוקא בנבואה קאי הרי מיהת היה השראת נבואה גם כן אחר אברהם אבינו ע"ה שלא מזרעו כלל ומשה רבינו ע"ה הוצרך להתפלל על זה ולא הובטח אברהם בכך כלל. ועל כרחך דההיא רק להיות לאלהים ונביאי אומות העולם גם כן לא נקראו עמו.