ישראל קדושים · פרק ו׳, י״ח

וגם דעיקר החורבה ושנאה ואיסור מתנת חנם להם ירד בהר סיני ומתן תורה אחר שלא קבלוה הוא שהוזהרו על זה ולפיכך אין להם שום שייכות לתורה שהוא מדגירה הא' דר' פנחס בן יאיר. וכן האחרונה שהוא הקדושה שלמעלה ואחריה רוח הקודש שהיא השראת שכינה אפילו הגרים אין זוכין לה וכמו שאמרו בקדושין (ע' סוף ע"ב) דאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על משפחות המיוחסות שבישראל. והסמיכו שם המאמר מעלה יתירה בישראל דכתיב בהו והייתי לכם לאלהים וכו' ברישא. והיינו דלא נתמעטו הגרים לגמרי שאם ירבו בהשתדלות באתערותא שלהם בכל המדריגות עד שיזכו שיהיו ראוים להשגת רוח הקודש לא ימנע טוב להולכים בתמים. ומקרא מפורש (יואל ג') וגם על העברים וגו' אשפוך את רוחי. אבל מקרא דלכל משפחות ישראל דמייתי התם שם גם כן נאמר אהי' הלאלהים ואחר כך והמה וכו' והא דלא מייתי הגמרא אחר כך מקרא זה (ועיין שם במקרא דאחר כך נסמן ליחזקאל ולא ידעתי למה לא סימנו למוקדם שם בירמיה ל"א ל"ב) משום דההוא למשפחות המיוחסות בלבד, ועל כן דרשוהו אהשראת שכינה ברוח הקודש ונבואה ושם כתיב סתם בית ישראל ואכל ישראל שנשתנו מגרים. ומכל מקום גם ההיא בהשראת רוח הקודש כהאי גוונא הבאה באתערותא דלעילא בלא אתרתא דלתתא. וכך התחלת הדרגין דר' פנחס בן יאיר שם בתורה לא אמר לימוד או עסק בתורה ופעולת האדם כמו זהירות וזריזות והשאר. רק עצם התורה עצמה מביאה לזהירות. והוא מצד השם יתברך שנתן התורה לתחתונים לעורר לבבם וכידוע על מה שכתוב בכל ים בת קול יוצא מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה שהם ההרהורים הנופלים במחשבות אדם בכל יום לעוררו לדברי תורה. והוא מה שהשם יתברך מעוררו בלא אתערותא דיליה הקודמת, וכבקשתינו השיבנו אליך ונשובה ומשכני אחריך נרוצה. ולעתיד יהיה כן המשכת כל המדריגות הכל על ידי השם יתברך לבד דביד חזקה וגו' אמלוך עליכם ובעל כרחם ימשכם גם כן לענין הקיום וכמו שאמרו בשם בירמיה (ירמיה ל"א ל"ב) נתתי וגו' ועל לבם אכתבנה כמו שהיה במתן תורה בכפיית הר כגיגית. אבל עתה אין לנו אלא התחלת האתערותא על ידי התורה שזכינו לה כבר בשעת מתן תורה שהיה בכפיות וכן הוא תמיד בכל נפש בפרט. וזהו רק בזרע ישראל לבד.