ישראל קדושים · פרק ו׳, י״ז

ועל כן נאמר ביעקב ותעבור המנחה על פניו ואמר (בבראשית רבה פרשה ע"ו) אף הוא בעקא שהיה בצער וכעס על זה שהוצרך לתת לו מתנה. וזהו מדת יעקב אבינו ע"ה דאחיד בתרין סטרין כי גוף הרחמנות נמשך מצד מדת אברהם אבינו ע"ה דגמילות חסדים גם כן הוא רחמנות וכן אמרו בביצה (ל"ב:) כל שמרחם על הבריות בידוע שמזרעו של אברהם אבינו ע"ה ותלו באברהם דגוף הרחמנות בצדקה וחסד נמשך ממנו. אלא שהוא הי מרחם על בני-אדם ערלים וגוים שלא היו אחרים בימיו ואף על פי שגיירם הרי אמרו לאחר שאכלו ושתו אמר להם ברכו והרחמנות היה מקודם ועל ידי זה הוא שיכול להמשיכם אחר כך להתגייר ולולא האשל שנטע להמשיך בני אדם אליו על ידי חסדו וצדקתו עמהם לא היה מגיירם אחר ככך. ועל כן הרחמנות וגמילות חסדים שלו היה עליהם בעודם גוים (ואף אחר שנתגיירו לא נשארו תחת כנפי השכינה שהרי לא נשאר לחלק ה' אלא זרע ישראל לבד שקרבנו לפני הר סיני ונתן לנו התורה) כי מדתו היה בהתפשטות שלא נתבררה עדיין בצמצומים כפי התורה ועל ידי זה יצא ממנו פסולת בישמעאל שהוא החסד דסטרא אחרא המלא תאות רעות. אבל יעקב הוא שלימות הרחמנות כאשר הוא מצומצמת בכח הגבורה דיצחק להתאכזר על האויבים ועל כן הוא הרחמני שבאבות כנשר יעיר קינו וגו' אמר מוטב שיכנס החץ וכו'. ולפני מתן תורה נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא וגו' גם כן במדה זו. כי התורה סם חיים לישראל וסם המות לאומות העולם וכמו שאמרו בשבת (פ"ז:) שירד חורבה ושנאה לאומות העולם עליו. וגוף אורייתא מסטרא דגבורה נפקת כמו שאמרו בזוהר כמה פעמים. והיינו גופי משפטיה וצמצום מצותיה ואזהרותיה ועונשיה וזהו מצד מעשה המצות. אבל התורה עצמה דאין אמת אלא תורה כמו שאמרו בברכות (ה':)] מסטרא דאמת ליעקב ונקרא גם כן תורת חסד מסט' דאברהם כי מה שנתנה לישראל הוא מצד מדת החסד ודרצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה וכו'. כי היא באה מכח כל ג' אבות שקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה דהשיגוה מצד עצמם ושרשם. ומכל מקום עיקר עמוד התורה מסטרא דיעקב איש תם יושב אהלים אהלי תורה ונאמר מה טובו אהליך יעקב. וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים כמו שאמרו בשבת (קנ"א ב') ועל כן לא נתנה תורה אלא לישראל שכפה עליהם הר כגיגית שהוא דרך כפיה וייסור ומצד הרחמנות כאשר ייסר איש את בנו שהוא מהרחמנות דאב על בנים. ולפי שהם מרחמין על הבריות בחיי שעה בכח הרחמנות שלהם. מדה טובה מרובה לרחם עליהם בחיי עולם כפי מדת הרחמנות שלו יתברך ולא עשה כן לגוים כטענתם (בעבודה זרה ב' סוף ע"ב) כלום כפית וכו' כי אין לרחם עליהם וגם דהתורה מתנה כמו שאמרו ממדבר מתנה וגו' ונאמר לקח טוב נתתי וגו' והיא מתנת חנם דעל כן ניתנה במדבר שהוא הפקר. ונמשלה למים שהם חנם לכל באי עולם ואסור ליתן להם מתנת חנם. ואף על פי שהחזירה על כל אומה ולשון אלו קבלוה ברצון לא היה נחשב כל כך מתנת חנם מאחר שהם משעבדים עצמם תחת עול מלכות שמים. אבל הכפיה שהוא הכנסת החשק בלב זהו חנם גמור.