ישראל קדושים · פרק ו׳, י״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ואבשלום נתגאה בשערו כמו שאמרו בסוטה (ט':) היינו שחשב שהוא נזר אלהיו שעל ראשו. ושורשו דרע מיפה תואר הוא בתאוה והוא היפך מזה מוגדר בכל תאות גופניות וכן נזר אלהיו הוא היפך הגאות. אבל כל תאוה שלו היה לכתר המלכות וזה התאוה זרה שהיה בו בשורשו הנעלם בהעלם עצום ובגניבה גמור בכל ג' חלקי נפש רוח נשמה שהם מתפשטים בכחות הגוף ובמדותיו ואפשר למבין להכירם. וזהו הג' לבבות ששנינו שם שגנב לב אביו היינו מצד החכמה שבמוח. ולב בית דין היינו מצד הבינה שבלב. ולב כל ישראל היינו מצד כחות הנפש המתפשטים בכל אברי הגוף והיא שהביאתו להיות כסורר ומורה וזה שאמרו בסנהדרין (ק"ז.) מאי טעמא נסבית יפת תואר אמר ליה רחמנא שרייה. היינו דהבין ממה דהתורה קראתה יפת תואר בתואר עצמיי. על כרחך אינו על היופי הגשמיי לבד שהוא הבל רק שהיא אשה יראת ה' דעל כן יש לאיש הישראלי הנכנס למלחמתן של ישראל דאין מתיירא מעבירות שבידו שאין בידו כל רע ולא יחפוץ בדבר איסור חשק בה. וכן הסוף שמתגיירת על כן חשב שהוא היתר גמור. ובאמת לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. ואף על גב דיצתה מכלל אשת זנונים כיון דמתגיירת ונעשית אשה יראת ה'. מכל מקום כיון דאינו גירות גמור מרצונה אלא לשם איש או מאונס שהוא דוגמת הכותים גרי אריות דאת ה' היו יראים ואת אלהיהם וגו' שלא היו בכלל אומות העולם ולא בכלל ישראל. וכן היא סופה להוליד בן סורר ומורה. ומצות כיבוד אב הוא מצוה שהחזיקו בה אומות העולם ביתר שאת כמו שאמרו בעשו וכמו שאמרו בקדושין (ל"א א') וירושלמי פרק א' דפאה ללמוד עד היכן מצות כיבוד מגוי דמא בן נתינא (ושם) יודוך ה' כל מלכי ארץ וכו' כיון שאמר כבד אביך ואמך וכו' שעל דבור זה הודו מלכי ארץ. וכן איתא בתנא דבי אליהו רבא (פרק כ"ו) כיבוד אב ואם אם קיימת נתקיים בכם וראו גוים צדקך. וזו תוליד בן שיעבוד עבודה זרה ויצא מכלל ישראל ומכלל אומות העולם. ואף על פי שדוד המלך ע"ה היה כבר לבו חלל בקרבו וכמו שאמרו בעבודה זרה (ד' סוף ע"ב) דעל כרחך לא היה ראוי לאותה מעשה אלא להורות תשובה. ושם שלא היה להורות תשובה לא היה לו חשק מצד יצר הרע. מכל מקום מאחר דסוף אירע לו אותה מעשה שהוצרך ליענש עליה ולהקים עליו רעה מתוך ביתו הזמין לו חשק זה ונמצא לא היה לו החשק מצד היצר הרע כלל. אבל מכל מקום היה מצד החטא דעתיד דעיקר חטאו היה במה שהביא עצמו לידי נסיון כמו שאמרו בסנהדרין (ק"ז ריש ע"א) והיינו שהוא בטח בנפשו דלבו חלל ואין לו יצר הרע שכבר כבשו. ובאמת הזהירו רבותינו ז"ל אל תאמין בעצמך ואלמלא הקדוש ברוך הוא עזרו לא יועיל כלום ולא יכול לבטוח בעצמו. ועל כן גם ביפת תואר שבטח בעצמו דאין חשקו מצד יצר רע הגם דבאמת היה כן, מכל מקום בא לכלל הטעות דלא דרש סמוכים. והגם שהנולד ממנה היה גם כן יפה באמת בכל קומת גופו מכל מקום בסוף נתגלה שרשו והעומק ראשית שבמחשבה הנעלם ועל כן נתלה בשערו.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.