ובאמת היה בו חסרון בשורש, שהיה בן יפה תואר ועל ידי זה נעשה בן סורר ומורה. אלא שהיה רק בשורש והעלימו מכל מדות התפשטות שמכף רגלו עד קדקדו שהוא ממדה האחרונה עד החכמה שבמוח ששם תחלת ההתגלות דיש מאין היה כולו יפה בלא מום רק המום שלו היה בשורש. ועל כן היה מהולל ביופיו בכל ישראל כי זה השורש נעלם בעולם הזה וחשב להעלימו ולהשיג גם כתר מלכות שבזה יברר גם השורש והכתר שכולו טוב ויפה. וכח ההעלמה שלו היה בשערו שהם למעלה מהקדקוד בדמות כתר על הראש כמו שאמרו בנזיר נזר אלהיו על ראשו על ידי שהזיר עצמו מהיין שהוא לגדר ערוה כמו שאמרו בריש סוטה הרואה סוטה בקלקולה יזיר וכו' ומשום דהרבה יין עושה כמו שאמרו שם ז' א' ועל כן נקרא קדוש וזוכה להשגת נזר אלהיו יחוד שם שמים עליו בהשגת שרשו הנעלם שלמעלה מהשגת אדם שהוא חלק אלהי ממעל והוא שם אלהים המורה דין כי כן השערות רומזין למדת הדין כידוע. והוא בקדושה גבור הכובש יצרו כאליהו איש בעל שער בסימניו מסטרא דפחד יצחק שהפסולת ממנו עשו איש שעיר המלא כעס ורציחה.
ישראל קדושים · פרק ו׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.