ישראל קדושים · פרק ו׳, י״א

וי' קבין יופי ירדו לעולם ט' נטלה ירושלים כמו שאמרו בקדושין (מ"ט:) היינו דעיקר היופי דגוף אינו אלא במקום שלימות היראה שהוא גדר ערוה וכמו שאמרו בנדרים (שם) מכל מקום בניך יפיפין ביותר וכו' עיי"ש. ויוסף הצדיק הגדור מערוה וכתיב ביה את האלהים אני ירא הוא אדם היחידי שנכתב עליו בתורה שהיה יפה תואר ויפה מראה. דעיקר היופי שייך בנשים כמו שאמרו שופרך לנשי בפרק הפועלים היינו אשה יראת ה' דבלאו הכי הוא שקר והבל. ומצד הגדרת הערוה ויראת ה' נמשך גם לאנשים שופרא דנשי. דעיקר יראת ה' היא מסטרא דנוקבא כידוע. ור' יוחנן דאשתייר משפירי ירושלים כמו שכתוב שם בב"מ (פ"ד.) היה מזרעא דיוסף כמו שאמרו בברכות (כ'.) ולא שאלוהו שם לא מסתפי מר מיצר רע כלר' גידל שם (ולו לא שאלו מעין הרע דלא היה משפירי שיתנו עין הרע בהסתכלות ביופיו) כי ידעו דהוא כבר מוגדר בזה בכח יוסף שגדר עצמו מן הערוה וזכה לכל זרעו אחריו. אבל חשו לעין הרע והוא הודיעם דזה נמשך מזה כי אין כח עין הרע שולט אלא במי שיש בו פגם בעיניו להסתכל במקום שאינו ראוי. אבל מי שכבר תיקן עיניו שאין בהם שום צד רע אי אפשר לעין לשלוט בו לרעה. שכן הוא המדה דאם זכה לתקן איזה כח אי אפשר שיבוא לו עוד קלקול והיזק מצד אותו הכח מסטרא דרע. שכבר תיקן מצידו שלא יוכל לקרב אליו צד הרע שבאותו כח. ומזה נמשך גם כן היופי שהוא רק למראה עינים כמו שאמרו נחמד למראה ותאוה היא לעינים. והסומא אין מרגיש ביופי המראית כי הרגשה זו הוא רק בכח העין. ועל כן עיקר היופי גם כן הוא רק בעינים וכמו שאמרו בתענית (כ"ד.) כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה. כי היופי דעינים מעיד גם על היופי דגוף. וכן שעיניה תרוטות וכו' דכיעור העינים מעיד על כעור הגוף דכמו שאין היופי מורגש אלא בעין וניתן בו הרגשת היופי כך ניתן בו גם כן עצם היופי כיון שאבר זה היא הכלי לדבר זה.