ישראל קדושים · פרק ו׳, א׳

והנה כפי נוסחתינו בעבודה זרה הקדושה הוא המדגירה היה מההתחלה, דשם שמתחיל בתורה שהוא התרעא לדרתא דיראה כמו שאמרו ביומא (ע"ב:) עיי"ש ברש"י. והתחלת הכניסה בהשער לה' אשר צדיקים יבואו בו, הוא על ידי התורה שצריך מיד בילדות. קטן היודע לדבר אביו לומדו תורה כמו שאמרו בסוכה (מ"ב.) שצריך להכניסו מיד בהשער לה' מיד שנפתח פיו לדבר שהוא השער של קומת האדם. דכל עמל אדם לפיהו שהוא התחלת הקומה. כידוע דכל קומה שלימה יש בה י' מדריגות וההתחלה מתתא מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. שזהו שורש כנסת ישראל כמו שאמרו לא עשה כן לכל גוי, ובחגיגה (י"ג.) נפקא ליה מזה דאין מוסרין דברי תורה לגוי ועיין שם בתוספות נדחקו בזה. ולדעתי פשוט דדייק מוסרין ולא מלמדין, ורצה לומר מוסרין על דרך שאמרו בריש אבות, ומסרה ליהושע. כי משבא משה והורידה לארץ הרי היא מסורה לחכמי ישראל ולא בשמים הוא כמו שאמרו בב"מ (נ"ט.) דלא השגיחו בבת קול מהאי טעמא שכבר נמסרה התורה לישראל כדבר המסור לאחר שהיא בידו של נמסר לעשות כרצונו. וזהו התורה שבעל פה המפרשת לתורה שבכתב דבלא התורה שבעל פה אי אפשר לידע שום מצוה על בוריה כלל, והיא נמסרה לחכמי ישראל וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש זהו תורה שבעל פה. והיא המבדלת בין ישראל לאומות כמו שאמרו בשמות רבה ריש פרשה מ"ז עיי"ש. ונזכר בתוספות גיטין ס' ב' דלא עשה כן לכל גוי גם בז' מצות דידהו אין להם אלא מה דכתיבא ומנחא. ומה שצריך להתפרש היא מסור לחכמי ישראל גם דיני בני נח הוא כפי מה שיתפרש על ידם וכמו שפירשו חכמים בפרק ד' מיתות ולא נמסר להם כלל. וזה שאמרו אין מוסרין וכו' היינו דרך מסירה ללמד להם דרכי הפלפול והחידושים של תורה שבעל פה, דעל זה נאמר מגיד דבריו ליעקב וגו' וכל הגדה ברזא דחכמתא כמו שאמרו בזוהר ויחי (רל״‎ד:) ובזוהר חדש שיר השירים על פסוק הגידה לי שאהבה נפשי. וזהו התורה שבעל פה שמשיגין ברוח הקודש כמו שאמרו (בבא בתרא י"ב:) דאמר גברא רבא מילתא וכו' יעוין שם בוחידושי רמב"ן שם שהוא ברוח הקודש והוא המשכה מקודש העליון שהוא חכמה העליונה כנודע. והתורה שבכתב הוא נובלות חכמה העליונה כמו שאמרו בבראשית רבה פרשה י"ז.