ישראל קדושים · פרק ה׳, ל״ב

וזה ענין הפרידות לבנות, דבשבת (קי"ג סע"ב) איתא, ותותר בימי רבי דאהורייריה עתיר משבור מלכא. ופירש בתוספות (ב"מ פ"ה.) מזבל בהמותיו כמו שאמרו בבראשית רבה זבל בהמותיו של יצחק ולא כספו וזהבו דאבימלך. ומ"ש בהמותיו לא דוקא, ונקטו לשון הגמרא שם כיסתא לחיותא. ובבראשית רבה פרשה ס"ד איתא זבל פרדותיו. ונראה דעיקר העושר בפרידות שהיו חשובות, ולא היו מצוים אלא בבתי המלכים כמו שאמרו בבני המלך גבי אבשלום, ובאבשלום, ובמלוכת שלמה. ובשבת (נ"ב.) מולאות של בית רבי, משמע דלא היו מצוים אלא בבית רבי לרוב עשרו, וכן בירושלמי פרק ח' דברכות, ופרק ח' דכלאים דאמר לדבי נשיאה כי זבניתי וכו' עיין שם. משמע דלא היו אחרים בישראל לוקחי פרדות זולת בי נשיאה. ומצאתי בספר יוחסין (דף ל"א סעיף ע"ב) שהביא עובדא דרבי דבבא מציעא שם, כתב ועבר קליה לקול הפרדות, הנה כתב במקום חיותיה דגמרא, פרדות, ורש"י שבת שם פירש אהורייריה, שומר סוסים ופרדות וזה עיקר, לא כמו שאמרו בב"מ שם, סוסים לבד. והפרדות עיקר העושר, כלשון הבראשית רבה. והיינו כי זהו נחלת גוים דענה הפסול הוא שהביא פסולים אלו. וישראל אסור להרכיב כלאים ואי אפשר שיוולדו בבית ישראל כלל רק שלקחו ממה שהרביע גוי. ועל זה נאמר בריש פרשת עקב, ברוך תהיה מכל דעמים, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, היינו שיקח גם הברכה של כל האומות. כי על ידי התורה זוכין גם לנחלת גוים ועמל לאומים. וכל הברכות השייכות להם גם כן שהכל כלול בתורה שהוא דפוס כל העולם כולו. וכמו בשעת מתן תורה דגם שרי כל האומות נתנו להם נבזבזון מכהם ומהשייך להם וכמו שאמרו בזוהר על פסוק וזרח משעיר למו וגו'. ולפי דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין כל ברכת האומות הוא בדבר שאין עושה פירות כפרדות דלא ילדה כמו שאמרו בבכורות (ח':).