ישראל קדושים · פרק ה׳, ל״א

ובספר יוחסין (דפוס אמסטרדם רכ"ט ריש ע"ד) תמה איך היה ר' פנחס בן יאיר בבית רבי, וכן הקשה שם [דף ל"א ע"ב] איך היה ר' מאיר בחתונת ר' שמעון בריה עיי"ש. ואין בזה תימא אם היה לרבי בית בפני עצמו ועושר גדול בפני עצמו ושישיא כבר בן עוד בחיי אביו והזקנים. ואף דר' שמעון היה הצעיר דרבן גמליאל הבכור (וכמו שאמרו בכתובות ק"ג:) והיה לו שתי בנים גדולים ונשואים אינו תימא כלל ויש לומר דעדיין לא הגיע לימי בינה. ואמנם בירושלמי פרק א' דדמאי, וריש פ"ג דתענית איתא גם כן עובדא דר' פנחס בן יאיר ורבי, ואיתא דרבי בעי למשרא שמיטתא, ועל כרחך דהיה כבר נשיא. ואם כן צריך לומר דר' פנחס בן יאיר ור' שמעון בר יוחאי האריכו ימים אחר ר' שמעון בן גמליאל. ומ"ש (בב"מ שם) שאין לו אב ארבי אליעזר ברבי שמעון לא דנח נפשיה כפירוש רש"י. רק שלא היה שם בישיבה עמהם. ונתמנה נשיא בחיי רבותיו לפי שהי' משלשלת נשיאים ובית דין והגיע לו הירושה. ומכל מקום לא היה גדול הדור אז עדיין. ושם בירושלמי איתא לר' פנחס בן יאיר משנח רבי וכו' קראו רבי סתם משמע דהיה רבו ונראה דהיינו בענייני קדושה. שלא מצינו שלמד לפניו הלכות בשום מקום, ואפשר שנעשה רבו באותו ענין שקיבל ממנו שלא להתיר שמיטה דהודיעו שקדושת הארץ לא בטלה, ודבר זה הוא לימוד גדול בענייני הקדושה, לדעת שאף עכשיו שהקדושה בהעלם גדול, מכל מקום לא בטלה. והוא עצמו מה שאמר לו בבבלי, ישראל קדושים הם שהודיעו דבר זה שבכל ישראל אף היותר פחותים יש קדושה, אלא שהוא בהעלם גדול אצלם. והיה אז ר' פנחס בן יאיר במעלת הקדושה, ראש הדור ובית קודש קדשים שבדור, והוא בעל הברייתא דסוף סוטה ועבודה זרה בסדר המדריגות עד תכלית הקדושה ועד רוח הקודש, לפי שהוא השיג כל המדריגות השלימות, ידע לסדרן וללמדן. ורבי אחר כך הוא שנקרא רבינו הקדוש. ואז עדיין לא היה בשלימות לגמרי דעל כן לא עלה בידו שיסעוד אצלו ר' פנחס בן יאיר, דעדיין לא היה שוה אליו במדרגת הקדושה.