ישראל קדושים · פרק ה׳, כ״ט

ובמגילה כ"ח א' איתא במה הארכת ימים וכו' לא קבלתי מתנות ונראה דאין רצה לומר דזה גורם אורך ימים יותר מהקצוב. רק באמת הוא נקצב לו אורך ימים דעל כן אתו גווזאי ומחו ליה, דידעו שאריכת ימיו היה שקצוב לו כך והוא לא חטא שיפחתו לו. ומשאלתו נראה דמחזיקו בחוטא, ושראוי שיפחתו לו על כן מחו ליה. ובאמת הוא שאל לפי שאין שום אדם בדורות ההם שהאריך ימים כל כך, חשב דודאי על ידי זכות הוסיפו לו. והוא השיב, דהם הקצובים, אלא שבחטא קל פוחתין מהקצוב, ואין אדם צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא. ועל כן אין שום אדם חי כל כך, אבל הוא נזהר גם מדקדוק קל דקבלת מתנות. וגם היה מעביר על מדותיו דמעבירין פשעיו, על כן לא נגרע מקצבתו. ויותר נראה דבאמת ר' עקיבא עצמו השואל שם סבירא ליה ביבמות נ' ריש ע"א זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו, ואי אפשר כלל להוסיף. ועל כרחך דכך נקצב לו, ומה שאל במה הארכת וכו'. וצריך לומר דהתוספות שם ד"ה משלו כתב דכשנגזר לשום אדם ונגרע ממנו שפיר מוסיפין לזה (על ידי זכות) דאינו תוספת עיי"ש. ואם כן שפיר משכחת ליה תוספת משניו של אותו דלא זכה שפיחתו לו, ועל זה שאלו במה יזכה לאותן שנים שנפחת מאחר. ועל זה אמר מימי לא קבלתי מתנות דלא חשקתי לשל אחר מה שאינו שלי, וכן הוא המדה כנגד מדה לתת לו של אחרים מה שאין שייך לו. רק שהוא כזוכה מההפקר כיון דהוא לא רצה מעולם הזה ולא חמד לכך. אז השם יתברך נותן לו בשביל שלא חמד. וגם שהעביר על מדותיו, וצורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפין לו כההיא דחגיגה שהביאו תוספות שם. והיה ותרן בממון לתת משלו לאחר, וגם זה מדה כנגד מדה השם יתברך נותן של אחר הנשאר כהפקר לו. ובכל אחד מהם סגי לזכות, אלא דהוא היה לו שלשתן ואם כן שפיר גורם להאריך. ומכל מקום גם זה אמת דמקצר וכמפורש בסוטה (מ"ז סוף ע"ב) משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים ונתקצרו השנים. וכונת כופל הלשון נראה דחיי אדם קצובים במספר שנים ועכי אם (קידושין ל"ח.) דממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום. היינו דמשלימין לו שנים הקצובים ואי לא זכה אף דלא חטא שיפחתו לו, מכל מקום אין משלימין לו שנה שלימה רק די במקצת שנה לקצבת השנים דגם יום אחד או שלשים יום בשנה חשיב שנה. ונראה דמי שפוחתין לו גם כן אין פוחתין לו מקצב השנים, אלא שהשנים מתקצרות וכמו שאמרו ושנות רשעים תקצרנה, והיינו כענין שמצינו בפרשת שלח יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם, דנחשב יום לשנה. וכן ביחזקאל ד' ושכבת וגו' יום לשנה יום לשנה נתתיו לך. ואולי כך אפשר שיחשב גם כן איזה מספר ימים לשנה. אלא דזה יש לדחות, דביום יש טעם שיחשב כשנה, שהוא מה שהשמש שונה מהלכה סביב הכדור, וגם בכל יום היא שונה מהלכה סביב הכדור על ידי גלגל היומי כידוע. מה שאין כן איזה ימים אין טעם להחשיבם שנה. אבל מכל מקום יש לומר אין הכי נמי דגם פחיתת הקצב היינו שחושבין יום לשנה יום אחד או איזה ימים כפי מה שרוצין לפחות לו, ולעולם אין הפחת בקצב השנים, אלא שנתמעטו הימים והשנים נתקצרו.