ישראל קדושים · פרק ה׳, כ״ח

ועוד כי השם יתברך הוא הנותן ומשפיע לכל בריה די מחסורה לכל אחד השייך לו. כידוע שכל הנאות האדם וקנינו, הם השייכים לשורש נפשו. שכאשר מקבלם לשם שמים מזכך בזה כל חלקי נפשו. והנשפע לאחר הוא מה ששייך לאחר, ואין שייך לו דאם כן היה השם יתברך משפיע לו. ומה שקונה מיד אחר מאחר שהשם יתברך הזמין לו מעות לקנות הרי השפיע הדבר לו. ובתחלה היה שייך לאחר, ועתה שייך לו ולשורש נפשו, אבל מה שנותן לו במתנה אף דגם כן מן השמים בא לו מחשבה זו שיתנה לו. דלאו בשפטני עסקינן שיבקשו על זה, ויעבור על לא תחמוד. רק הלב מעצמו נתעורר לזה ומשנתנה לו קניי' ונעשה קנייה ושייך עתה לו. מכל מקום כיון שלא הזמינו לו מעות לקנותה, הרי לא השפיעו לו זה מן השמים רק עשאו מן השמים זה למשפיע לו בדבר זה ואפשר שאינו שייך לו כלל רק לפי שהלה שבידו לא יוכל לקבלה לשם שמים שבזה אותו דבר מתעלה ומתתקן. וכשאינו לשם שמים יש ירידה לאותו דבר על כן דבר ההנאה עצמה מואסת. וכידוע בסוד כל אוכל תתעב נפשם שהאוכל עצמו הוא תתעבם שיודע שלא יהיה לו תועלת באכילתו רק עוד קלקול. ועל כן נתעורר בזה רצון לתתה לאחר, ומאחר שאינו שייך למקבל אם כן אין הנאה זו ראויה לו כלל, שאינה מחלקו ושורש נפשו ועובר בזה על לא תחמוד כשיחמוד ליקח דבר שאינו שייך לו ועל ידי זה יוכל לפעמים לאבוד גם השייך לו כמשפט החומד מה שאינו שלו דגם מה שיש לו לקחו ממנו כמו שאמרו (בסוטה ט' סוף ע"א) וכגמלא דאזיל למתבע קרני בפרק חלק, ופעמים יוכל לטול בזה חיותו חס ושלום וכמו שאמרו ושונא מתנות יחיה' ובחולין מ"ד סוף ע"ב לא בעיתו דאיהי. דכל קנייני האדם הם לצורך קיום חיותו בעולם הזה, וחולין חיותו מתפשטים בהם. כידוע בסוד נפשם בהם תתעטף, ועל כן כל אחד קנייניו הם כפי מה שבכח התפשטות חיותו וחלקי נפשו. ובמתנה דאפשר שיקבל קנין שאין שייך לו הרי הוצרך להתפשט חלק מחיותו במה שאין שייך לו ובזה חיותו אפשר שיתמעט.