ישראל קדושים · פרק ה׳, כ״ה

אבל הוא עשה כל מה שעשה כפי דעתו בכוונה לשם שמים להציל על ידי זה נפשו ממאסר זה ולקלוט כל הניצוצות קדושים. דידע שסוף יוציאם מהם וחשב דעל ידי זה יוכל להם כפי המחשבות שהיה חושב שיוכל להמית נפשו עם פלשתים על ידי זה ועלתה בידו, כי רבים אשר המית במותו מאשר וגו'. הגם שבחייו הרבה חלליהם כמו שאמר בעצמו והיה מוציא הרבה נפשות נדחות בזה מתוכם. במותו הוציא עוד הרבה יותר ועל ידי מסירות נפש למיתה על זה, תיקן גם גופו שלא נשאר עם פלשתים חס ושלום כאשר חשב. רק דבא גואלו הקרוב אליו אחיו ובית אביהו והציאוהו משם ליקבר בקבר אבותיו. דבאמת גם גופו קדוש לאלהיו אחר התיקון במיתה המכפרת שב לקדושתו שבתולדה. וכל הקלקולים היו רק חטאים קלים וטעותים הנמשכים מחטאים הללו שלאיש כמותו נחשבו לחטא גדול. אבל מכל מקום אחר אשר המית רבים במותו והוציא בלעם מפיהם הרי נתברר דכל חטאיו היו ירידה שלצורך עליה. וכפי הנראה מה שכתוב קראו לשמשון וישחק וגו' ויצחק וגו' הוא על דרך מצחק את רבקה אשתו. איש עברי לצחק בנו וכמו שאמרו בבראשית רבה פרשה נ"ג אין מצחק אלא גילוי עריות. וזהו ויהי כי טוב לבם על דרך כטוב לב המלך ביין אמר וגו' להביא את ושתי וגו' שאומות העולם כטוב לבם עוסקים בניאוף בפרהסיא. ובמרש רות על פסוק וייטב לבו שהיה מבקש אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב. וזהו לבו של בועז הצדיק ביקש אשה לשם שמים להוציא נפשות יקרות דשלשלת בית דוד העתידים לצאת ממנו, וזהו טוב לבו של צדיק כבועז. וכיוצא בו במו"ק ט' א' וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר. כי אף על פי שטוב לב מורה על חשק ותאוה שהלב מלא ממנו שעל זה נאמר לא תתורו אחרי לבבכם. תאותן של ישראל הקדוש ברוך הוא והוא לבן של ישראל כמו שאמרו בשיר השירים ואפילו כשעושין עניני תאות, כונתם רק לשם שמים שהכל בקדושה ואין בהם לב האבן רק לב בשר לב להוציא בשר כמו שאמרו בפסיקתא על פסוק זה. וכל טוב לבו היינו שיולידו על ידי זה בנים זכרים נפשות יקרות. אבל טוב לבם דאומות העולם הוא מילוי התאוה עצמה לבד. ואחרי שמלאו תאותם אמרו קראו לשמשון. ועל ידי זה המיתם. והיה ענין זה סיבה למיתתם דעל ידי זה הביאוהו לשם וכמחשבתו.