ישראל קדושים · פרק ה׳, כ״ו

ועוד יש בזה דברים עמוקים שאי אפשר לפרש וגם אין להאריך יותר מזה כאן דהכוונה רק לבאר דחלילה לחשוב על משיח ד' במחשבת יעקב אבינו ע"ה ושופט ישראל. והתורה העידה עליו מנביאת יעקב אבינו ע"ה שידין עמו כמיוחד שבשבטים וכיחודו של עולם כאביהם שבשמים ומגין עליהם כהקדוש ברוך הוא [ורבותינו ז"ל קראוהו גם כן אותו צדיק בסוטה ט' ב' במקום שדברו גם כן מגנותו והמשנה אמרה עליו שהלך אחר עיניו. וידוע שאין נקרא צדיק אלא שומר הברית, ומי שלא קלקל ופגם בריתו כלל מימיו] שהיה אוהב נשים ורודף אחר התאוה כאחד מהפריצים שטופי זימה חס ושלום וח"ו. אבל דבר זה ממדרגת הקדושה הגמורה והגדולה שיש בישראל דלא עשה כן לכל גוי שיוכל לעשות כל ענינים גופנים והנאות חמדות עולם הזה ולא ירגיש שום הנאת עולם הזה אלא הכל בכונת הלב לשם שמים לבד. ואם ריק הוא ממך ריק, ולאו כל אחד זוכה לזה אפילו להבין ולהשיג דבר זה בשכל לבד כל שאין מרגיש בלבבו בפעל שמץ מקדושה זו עכ"פ. דבאמת כל ישראל יוכלו להגיע לקדושה כזו גם כן שכולם נקראים קודש וקדושים מצד שרשם שמושרשים בקדושה עליונה הנמשכת מקדושתו יתברך דחלק ה' עמו. אלא שהחטאים שמצד העולם הזה שהם ההוצי הסובבים לאסא והחוחים המקיפים לשושנה, גרמו מה שגרמו בעולם הזה. עד שנשבו ישראל בין העמים וגלו בראש גולים לצאת גם מקדושת הארץ שהיא האחרונה שבי' קדושות. ומכל מקום כל מקום שגלו, גלתה שכינה עמהם, דגם בהיותם בארצות אויביהם לא מאסתים וגו' ואני ה' השוכן אתם בתוך טומאותם. ומכל מקום אין נפרדים משורש הקדושה כלל וסוף שיגאלו כולם אף אותם שנטמעו בין העמים לגמרי ושלא יוכלו לצאת מעצמם. על זה נאמר אחד מאחיו וגו' או בן דודו יגאלנו וגו'. כי נפשות הקרובות אליו בשורשן ויש להם שייכות עמהם יוכלו לגאלם ולהחזירם אל הקודש.