ישראל קדושים · פרק ה׳, כ״ג

וגם עסקו זה היה כך כאשר ראה שהוא עת שליטת האדם באדם וידע דהוא לרע לו כי ודאי השם יתברך לא יעזבנו לצדיק בידו של רשע וסוף סוף הקדוש ברוך הוא יושיעו מידם. ומכל מקום ראה תוקף התגברות היצר רע וכחות הרע לשעתו שהיה עדיין טרם החל שערו לצמוח שכבר מצא היצר רע קן בלבו שלא יוכל לינצל ממנו כלל. וכן לא ניצל מהשביה אלא במותו דהבין שכפי מדרגתו נחשב חטאו לחילול השם שאין שום תקנה לכפרה שלימה אלא במיתה הממרקת [כמו שאמרו בד' חילוקי כפרה שהי' ר' ישמעאל דורש בסוף יומא] כי נגרם מזה חילול השם גדול בין העמים עד שנאספו לזבוח זבח גדול לדגון אלהיהם. ורצה לקרב קיצו והשלמת כפרתו חשב מחשבות לעשות עבירה לשמה על דרך יעל בסיסרא הגדולה ממצוה שלא לשמה כהשבת הגזילה דמיכה נעשית לו סם המות לנפש לבעוט על ידי זה באנכי. וזו העבירה לשמה נעשית סם המות לגוף אבל לנפש היתה סמא דחיי. כי היה חגר בב' רגליו (כמו שאמרו בסוטה שם) היינו בסוד בעלי קבין הנזכר בתיקונים שהיו כולם חגרים. וביאר סודם הר' חיים ויטאל בפירוש מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו (הנדרש בסוף ספר חסד לאברהם ועיין שם) הביא משל דחגר וסומא בפרק חלק שהנפש בזולת הגוף נקראת חגר בעולם הזה עיי"ש. ושמשון שחשב עליו יעקב אבינו ע"ה שלא ימות ועל כרחך שהיה נקי לגמרי מחמדת עולם הזה הגופנים. ודוגמת אליהו שלא מת ועלה בסערה ושם פשט גופו כנודע שיוכל לפשוט גופניותו מנפשו כיון שלא נשתקע בגופניות. וכך היה שמשון כאלו הנפש אינה מלובשת בגוף כלל וזהו שהיה חגר כי מצד תוקף קדושתו ופרישותו מעניני הגופניות היה כמופשט מגוף לגמרי. ועל כן כשהרגיש יעקב אבינו ע"ה בקדושתו העצומה כזו שהוא שפיפון וגו' דימה דלא ימות ושהוא משיח. ואמנם גם המשוקעים בתאות דעלמא דשיקרא ושקועים בתאות הכוזבות ובשקר הם חגרים. דשקר אין לו רגלים כמו שאמרו שבת ק"ד א' וידוע בסוד רגליה יורדת מות דשם עיקר שליטת הקליפות והרע. כי הרגלין רומז על אברי התאוה על דרך שאמרו לא עשה רגליו. ובין רגליה כרע וגו' ועיקר שליטת היצר הרע הוא בתאות. ואותם נפשות האחוזות ברגלין היורדים מות ונשקעים ונטמעים ברע לגמרי. אף על פי שמכל מקום יש בהם שורש קדושה בתולדה הם גם כן נקראין חיגרין. והיינו מצד שהם כאלו גופם כבר אבוד בידי אותם הצודים נפשו לקחתה. הגם דלה לא יוכלו כי אין שליטתם אלא על הגוף ובשר אדם. מכל מקום הגוף נמסר בידם חס ושלום והם אותם שאין יכולים לקום בתחית המתים גם כן ועל כן נקראין גם כן חוגרים.