ישראל קדושים · פרק ה׳, כ״א

אבל השם יתברך עזרו שהסיע היתד והמסכת ולא נעקר שום שער כלל. ועל כן לא נזכר בהדיא בכתוב מעשיה וארוגתה כאשר צוה בזה כבראשונות דשם עשתה כאשר אמר והיה כדבריו. אבל כאן כונת דבריו היה להשרת השער הנצמח והנפעל על ידי זה וכאשר באמת לא נישור ונעקר שער אם כן כאלו לא פעלה כלום בזה. ומכל מקום סוף סוף בקרב לבו כבר פעלה בדבריה מעט עד שכבר הוציא לפעל בדבור מיהת שהרשה לעשות דבר כזה. ועל ידי זה כבר נעשה יצר הרע בקרב לבו כאיש ודלדלתו בכל עד שאף שאחר כך נתחזק כנגד היצר לא עלתה בידו עוד וידע שאי אפשר לנצחו מעתה אלא על ידי זכרון יום המיתה. וזה שכתוב ותקצר נפשו למות. היינו זכרון יום המיתה לנצח היצר והרגיש בעצמו מעתה שמוכרח למות ולא כמו שחשב תחלה וכמחשבת יעקב אבינו ע"ה שהוא המשיח ויזכה לחיי עולם בתיקון חטא אדם הראשון. ועל כן בכל כחו רצה לעצור עצמו מעתה ולכבוש יצרו על כל פנים מלבוא עוד לאיסור בפעל. אחרי אשר עד הנה עזרו ה' דעדיין לא עבר בפעל. אבל אחר שנעשה היצר איש ובעל הבית התגבר נגדו ביותר. ואחר שהכתוב העיד כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו וגו'. ודאי לא היה דברים קלים מציקות הללו ודבוריה ומה שאלצתו. כי הכתוב מספר בקצרה אבל המובן ממנו כי היו ענינים עצומים ונסיונות כבדות מאוד שלא נתנסה בהם עדיין אדם מעולם בכאלה עד שגם הוא עם גבורתו העזה לא יכל לכבוש ולסבול זה ולמלט נפשו מלהגיד. ואף זכרון יום המיתה לא הועיל לו לפי שלא נכנס כסדר בהרגזת יצר טוב על יצר רע מעולם. ונאמר ויגד לה וגו' שעד הנה נאמר ויאמר שהיה אמירה גמורה על דעת שתעשה כן. אבל עתה ודאי לא רצה בשום אופן שתעשה כן שזה איסור גמור רק בלשון הגדה שהוא ברזא דחכמתא ללמוד להבין ולא לעשות וכמו שבקשה. ועל כן גם אחר כך כשגלחתו חשב דהוא מוצל מאותו עון כיון שהוא הזהירה מלעשות כן ואונס שינה היה דרחמנא פטריה. ועל כן עדיין לא נעשה בזה ככל האדם ועודנו כאחד האדם להתגבר על יצרו ולכבשו. ואף על פי שכבר נעשה איש ושלט בו גם כן לגלחו בגרמא דיליה. מכל מקום חשב אצא כפעם בפעם ואנער, על דרך התנערי מעפר שינער העפריות ששיקעו היצר. אבל לא יכל כי רק הן יפעל אל פעמים שלש עם גבר. אבל בפעם הד' שכבר גילח שערו ונזר אלהיו שעליו בקדושה שבתולדה וכל כך פעלו ההסתות ופתוים בקרב לבו כבר סר ה' מעליו והסייעתא דשמיא ואלמלא הקדוש ברוך הוא עזרו אין יכול לו.