ישראל קדושים · פרק ה׳, כ׳

וכל נסיון הוא בענין חדש שלא נתנסה עדיין אדם מעולם בענין כזה, וכענין דוד עם בת שבע. אף דכבר נתנסה יוסף, שם לא היתה ראויה לו. ותקפו של בועז שם היה פנוי עם פנויה היתר גמור עד שהוצרך לשבע ליצרו למנוע עצמו על ידי השבועה ואין היצר תקפו כל כך כבדבר איסור וכמו שאמרו בסוף נדרים מאי דכתיב מים גנובים וכו' ובתוספות בטעם דגדול המצווה ועושה לפי שיצרו תקפו ואף דכל האומר דוד חטא וכו' וגם כן היה היתר מכל מקום כיון דהכתוב מעלה עליו שחטא והוצרך לתשובה גדולה כל כך ודואג ואחיתופל היו א"ל הבא על אשת איש מיתתו וכו' הרי נחשב לחטא ונקרא מים גנובים. וכן כל הנסיונות שבכל דור ודור הוא בענינים מחודשים שעדיין לא נתגבר על זה שום אדם דצריך התגברות יותר לכבוש. ואז נתחזק אצלו כח הסתתה בהמשכת היצר להיות כאורח. אף דעדיין היה כאחד המיוחד שבאדם וניתק בקל כחוט. נראה לי רומז חוט של ציצית ועל דרך שאמרו (בחולין פ"ט.) על פסוק מחוט עד שרוך נעל והוא הגורם זכירת כל מצות ה' וקבלת עול מלכות שמים על ידי ראיית חוט התכלת הדומה לרקיע וכסא הכבוד וזוכר על ידי זה יחודו ומלכותו יתברך שמו. וזהו הנצוח שעל ידי קריאת שמע אחר שנעשה אורח ולא איש עוד דלא נודע כחו דאז כבר היה צריך לכח לנצחו אחר שהוחזק כאורח. והיא ראתה דסוף סוף לא נאסר עדיין אם כן עדיין הוא היתול דלא עלתה לה מבוקשה. והוסיפה להכניס בו הסתות ופתויי יצר עד ששב להתפתות עוד לה יותר והחל לגלות שמץ מפרצה בענין נזירותו שהוא עשיית איסור בפועל דעל ידי ארוגת מחלפות ראשו אי אפשר שלא ינתק שער אחד כשירצה לנתק עצמו אחר כך. ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. וזה אפשר גם בשמשון היה קרוב לודאי דעתיד להיות על ידי זה משיר שער כסריקה ועל כן הוצרכה לעשותו בשינתו. כי בהקיץ לא היה מניח לעשות זה. אבל סוף סוף כבר שם תקלת איסור בפעל לפניו אחר שידע שהיא רצונה לעשות כן ואף שלא היה זה עדיין ביטול גמור לנזירותו כגילוח מכל מקום הוא בכלל אבזרייהו והתחלת כניסה לפגוע באיסור הנזירות. ואז נעשה היצר כאיש בעל הבית אחר שעלתה בידו להוציא ממחשבת הלב והרהורים לפעל גמור שמץ איסור מה במעשה. ועל כן איתא שם לשון סתום שלא אמר כאחד האדם ולא ככל האדם כי לא ידע בעצמו איך יהיה כחו אז אם יהיה נעשה בו שמץ מדבר האסור אף שהוא בשינתו מכל מקום הוא על פי דבורו ובגרמא דידיה.