ישראל קדושים · פרק ה׳, י״ט

ובאמת מחשבה זו היה כבר התחלת הסתה מה שפעלו ונכנסו דבריה בלבו על ידי כח היצר שהולידו בקרבה בזוהמת תאות הממון שהבטיחו לה והכניסו בלבה אלא שעדיין היה היצר דוגמת הלך לבד. אבל מכל מקום כבר אבד מדרגתו הראשונה שמחמתה חשב יעקב עליו שהוא משיח, שהוא רם וגו' מאוד וגדול מאברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן כמו שאמרו ז"ל. ועתה נעשה כאחד האדם היינו המיוחדים שבהם אבות העולם ומשה ואהרן וכדומה ולא כיחש והיתל בה. כי כאשר אסרתו באותם יתרים הלחים שהעלו לה סרני פלשתים והוא נתרצה לה שהרי בהקיץ היה דלא אמר וייקץ כבפעם ג' הכניסה בו קצת הרהורי היצר מחבלי השוא. כי ודאי מה שפעלה אצלו זה ולא דחאה בקש וגער בה היה עבור הפתוים והסתות ולא יכל לעצור עצמו לדחות פתויים שלה לגמרי וזה עצמו פתוי היצר אלא שעדיין היה רק דוגמת הלך בהעברה בעלמא ובקל דחאו כנעורת בהריחו אש, רומז לאש דתורה דהכה דברי כאש המועיל לדחותו בעודו דרך הלך. ולא נודע כחו היינו שלא היה צריך עדיין שום כח וגבורה לדחותו כיון דהיה רק דרך הלך. והיא שרצתה לדעת איך לאסרו באמת שלא יוכל לינצל. אמרה שזה התול וכזב אף דנעשה כאחד האדם סוף סוף הרי לא נאסר בזה. ואז כשהכניסה בו פתויים השניים נעשה אורח ופעלה אצלו שהוסיף להשיבה ולא לדחותה ואמר שתקח עבותים דמה שהיה מקודם חבלי השוא דקים נעשה עתה כעבותות העגלה עבים וחדשים שלא נעשה מלאכה חזקים יותר והכוונה בכח פתוי חדש שעדיין לא נשתדל בו אדם להתגבר נגדו. כי בכל דבר שנשתדלו בו כבר צדיקי דורות הקודמים והתגברו על היצר באיזה דבר כח ההתגברות שלהם נשאר קבוע וקיים בכל ישראל בכל הדורות ונקל אחר כך לדורות הבאים להתגבר בדבר זה. וכמו שאמרו ז"ל שרה גדרה עצמה מהערוה ונגדרו כל הנשים, יוסף גדר וכו' ונגדרו כל האנשים. דכח הגדרתם פעל שהיה קל אחר כך להאחרים. והחילוק בין נשים לאנשים לא משום דנשים עם בפני עצמו (כמו שאמרו בפרק במה מדליקין) דלענין זה אין להחשיבם עם בפני עצמו כלל והכל כנסיה אחת. רק לפי שאין יצרו של איש דומה לשל אשה ואין תאותן שוה ולא ההגדרה שוה.