ויעאע"ה ביקש לחם לאכול ובגד ללבוש ואמרו עליו גם כן (בפרק גיד הנשה צ"ב.) דהיה ממונו חביב מגופו אבל לא מפני תאות וחמדת הממון כלל, רק מפני הצורך ללחם חוקו לפי הטף שלא יטריד נפשו בדאגת הפרנסה והיה רק הבקשה בגבול. וכשיהיה הגבול בתכלית ההרחבה הוא משוער באלף כסף שהוא סוף הגבול כמו בישעיה ז' כ"ו אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף. וכן האלף לך שלמה. אבל מי שהוא אוהב כסף אשר לא ישבע כסף כי חמדת היצר הבוער הוא בלא גבול. דזה כל ענין היצר שרוצה להכניס החשק הנטוע בלב האדם בלא גבול שהוא החשק דיצר טוב לתורה ועבודת השם יתברך. וה' שלמעלה מהשמים שלמעלה מעולם הגבול והוא בלא גבול כלל. והוא נחלת יעקב אבינו ע"ה בלא מצרים היינו נחלתו בארץ העליונה עולם הבא שאין שם גבולים. הוא רוצה להכניס חשק זה בתאות עולם הזה ולהשכיח החשק האמיתי ומתאוה חמדות עולם הזה גם כן בלא גבול ובלא שביעה כלל ואין די לו מספר אלף. ועל כן הם שבקשו להכניס בלבבה תאות ממון שמצד היצר הוסיפו על אלף. וכן פסל מיכה ההתחלה והגורם היה שיטופו בתאות ממון שהוא בעט בשורש היהדות ודבר זה בא על ידי הפרצה בתאות ממון חוץ לגבול דהיינו מה שלא לצורך הנאה כלל דכל תאות דהנאה גופנית הוא בכלל תאות עריות שישנו גם בישראל [כמו שאמרו ברמב"ם בסוף הלכות איסורי ביאה עיי"ש לשונו, ובספרי מטות פרק קט"ז דבלעם אמר על ישראל דהם שטופי זימה עיי"ש] ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר עריות בפרהסיא. וטומאת זיבה הבא על ידי תאוה אין משתלח חוץ למחנה ישראל דזה בכלל האגודה דמיעוטן בעריות ולא נקראו פושעי ישראל בגופן על ידי זה להיות גיהנם כלה והם אין כלין. אבל מיכה בעט באנכי (תנא דבי אליהו רבה פרק כ"ו) הקודם ללא יהיה לך שהוא אזהרת עבודה זרה שמכלל הציווים. אבל אנכי לא בא בלשון ציווי כלל כידוע דאאמונה לא שייך ציווי דאם אין מאמין בלב מה יועיל הציווי, רק ישראל מאמינים בני מאמינים והוא שורש היהדות שבתולדה בכל זרע יעקב ודי בלשון הודעת דברים לבד דאנכי וגו'. וזרע ישראל המאמינים יאמינו בזה אבל מכל מקום בעולם הזה שהוא עולם הבחירה ניתן מקום לבחירה גם בזה שיוכל לצאת משורש היהדות ולכפור בעיקר וזה אי אפשר אלא על ידי כניסה בשורש הרע דנחש שהוא התאוה בדבר שאין לו הנאה כלל, ודבר זה הוא שורש התאות דאומות העולם שהתפרצותם הוא רק בשרירות הלב ואין שוקלין הדבר וההנאה כלל, כאותו גוי ששבר הטבלא השוה הרבה בשביל חסרון הנאה מועטת אף על פי שבזה חיסר לו הנאה יותר גדולה. ומזה יוכל להגיע לאט לאט לושכחת את ה' אלקיך ויציאה משורש היהדות. ואף על פי שמיכה שב אז בתשובה והחזיר הכסף לא היתה תשובתו לשם שמים רק מיראת הקללה כמו שאמרו ואת אלית וגו' ובלבו היה עדיין חמדה זו במקומה וכמות שהיתה ממש דלא חזר מפני מורא שמים כלל רק ממורא קללת אמו על כן נעשית לו סם המות. על דרך שאמרו גבי אחר, ועל ידי ההשבה הזו בא לעשיית הפסל.
ישראל קדושים · פרק ה׳, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
