ישראל קדושים · פרק ה׳, ט״ו

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והנה ידע דמשיח צריך לתקן אדם הראשון ולתקן חטא חוה צריך שיהי' גם אשה דוגמת חוה לתקן חטאה וכידוע [בזה"ק תולדות קמ"ה סע"ב ע"ש] שכן יהי' במשיח ועל כן ודאי גם הוא השתדל בזה. ומה שאהב אשה בנחל שורק וידע בנפשי' דאין אהבתו לתאות גופניות וחמדת העולם חשב דודאי על ידה יהי' גמר התיקון וזהו בנחל שורק ע"ש אשרקה להם ואקבצם וכד"ש חולין ס"ג א' דכי יתיב ושריק ועביד שרקרק אתי משיחא. ונק' אשה ולא זונה כי לקחה לאשה ונז' שמה לא כראשונות דהיא היתה זווגו. ומכל מקום לא נאמר בה ליקוחין אלא ויאהב דהאהבה גרמה הכל מה שהוא בטח באהבתו דודאי כך רצון השם יתברך. ובאמת דרצון השם יתברך היה כן לנסיון ומשום דעדיין לא הגיע הקץ וכל כח פתויי' ע"י האהבה כמו שאמרו איך תאמר אהבתיך ולא לחנם נכתב דברי געגועי האשה ופתויי' אלא להודיע מה הגורם. שאף על פי שידע כי לבבו קדוש לה' מכל מקום כל זה שהוא בגוף צריך לבירורים ולסייעתא דשמיא ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו א״י לו. וטעותו הי' ע"ד טעות בן כוזיבא שא' לא תסעיד ולא תסכוף כמו שאמרו במס' איכה ע"פ בלע ה' [ובגיטין נ"ז א' כיוצא בו על בר דרומא] דחשב גם כן שהוא משיח היינו שכבר תיקן חטא אדם הראשון לגמרי בזביחת יצרו, ואין צריך עוד עזר שהוא רק על היצר המתגבר ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו' וכן כל מלחמת אויבים הוא כפי מלחמת היצר, דעל ידו הוא התעוררות האומות נגד ישראל כאשר יורד ומסית עולה ומסטין, ודימו שהמשיח אין צריך עוד עזר כלל. וכאשר גם יעקב אבינו ע"ה חשב כן עד שראה מיתתו אז אמר לישועתך וגו'. ושמשון לא ידע זה עדיין ובטח בנפשיה כי אין ליצר שום שליטה עליו עוד. ובודאי הרגיש בה שגם היא כן נקיה מתאות ושמח דלילה כאבר המדולדל על ידי חטא חוה שהביאה מיתה לעולם, ואם היתה המיתה מיתת עולם הרי במיתה הוא כתלוש לגמרי ואפילו מקודם כל העומד לתלוש כתלוש דמי. וכן אמר עשו על עצמו אנכי הולך למות וגו' וזהו באומות אבל גופות דבני ישראל שעתידין לקום בתחית המתים אינו אלא כאבר המדולדל שעתיד לחזור ולחיות. והיא שנקראת על שם זה ביחוד השב דחיא ביחוד מוכנת לחזור ולהתחבר ולחיות חיי עולם על ידי שיגמר התיקון על ידה בתיקון חטא התאוה. ומה שאמרו ז"ל עליה דהיתה עושה צרכיה ממקום אחר זה היה אחר כך אחר שהכניסו בה הפלשתים תאוה דחמדת ממון דוגמת נחש הקדמוני. והם לא יכלו לה עוד בתאות אכילה וניאוף, על כן התחכמו להסיתה בתאות ממון שהוא שורש התאות. דעל כן נקרא כסף לשון כיסופין חמדה וחשק כי הוא חמדה הכוללת כל חמידות העולם דהכל משיגין על ידי ממון. ועל כן גם מי ששקוע באיזה חמדה אחרת אין נקי גם מזו. וגם הנקיים משאר חמדות מכל מקום אין נקיים מחמדת ממון, שיש שממונם חביב עליהם מגופן כמו שאמרו בפסחים ק"ה א' הרי דיש להם חמדה לממון הגם שלא ימולא בזה תאות גופו, ואדרבא עוד יזיק לו רק הוא אוהב הממון עצמו, על דרך עכברא דשכיב אדינרא. וזהו שורש תאות הרשעים כהני עכברי רשיעי והוא שורש הנחש שנושך, אף על פי שאין לו הנאה כלל, כמו שאמרו בקהלת רבה על פסוק אם ישוך הנחש. ועל כן על ידי זה בא עיקר ההשכחה מהשם יתברך יותר מבכל התאות וכמו שאמרו בפרשת עקב, פן תאכל ושבעת וגו' וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת וגו' דעל ידי אכילה לבד שהוא התאוה הראשונה, וחטא אדם עדיין לא היה מגיע לשכחה. רק על ידי ריבוי הממון דמזה בא לגיאות. דכל תאוה הוא רק לשעה ורגע התאוה, ואחר כך הוא כלא היה ועל כן נקרא במשלי לחם שקר ולחם כזבים שפוסק מיד. מה שאין כן ממון שיוכל האדם לתעות ולחשוב שהוא קנין הקיים בידו כל ימי חייו. על כן מזה יוכל לבוא לכל רע, ששרשם הגיאות כידוע. דמזה בא השבירה ותחלת מציאת הרע עד שיבוא מזה לושכחת. ונמצא חמדת ממון הוא שורש השרשים של כל מיני רע.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.