ישראל קדושים · פרק ה׳, י״ד

ונראה דכפעם בפעם הכוונה על ג' פעמים הראשונים, דאף על פי שהתל בה לא היה התול גמור דהכתוב לא יכתוב ד' התילים וד' של מה בכך למה יכתבו במקרא. וגם לפי דברי מהרש"א בחידושי אגדות דממ"ש ותאמר דלילה ג' פעמים דייק (בסוטה שם) דדלדלתו בג' דברים, יראה לעניות דעתי דזה נאמר גבי פעמים ראשונים שהתל בה ובאחרונה שהגיד האמת לא נזכר עוד שמה. ועל כרחך דבאמת כבר דלדלתו בג"פ ראשונים שהרי כבר סר כח גבורתו ממנו במה שלא יכול לכבוש יצרו והוכרח להגיד לה כל לבו. וכך דרכו של יצר הרע בג"פ הוי חזקה ונעשה איש ובעל הבית כמו שאמרו בסוכה גב' ב' תחלה הלך ואחר כך אורח ואחר כך איש וצריך להתגבר נגדו תחלה עד של"י הלך וכמו שאמרו ברכות ה' רע"א לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע דהיינו קדמי' לרשיעא עד לא ידקמינך כמו שאמרו בברא"ר ר"פ ע"ה. ואם אין יכול לו עד שנעשה הלך יעסוק בתורה תבלין. כי התורה אילת אהבים ויוכל להמשיך יצר חשקו לתורה וכמו שאמרו הרמב"ם סוף הא"ב דאין יצר והרהורי תאות מצוים אלא בלב פנוי מדברי תורה. וזהו הצלה מהרהורים העוברים בלב שזהו הנק' הלך. אבל כשנעשה אורח קבוע צריך קריאת שמע היינו קבלת עומ"ש והכרת יחודו שאין עוד מלבדו ובזה יוכל נגדו. ואם לא נצחו עד שנעשה איש אז א"ל תקנה אלא בזכירת יום המיתה וחרדת הדין. וצריך דוקא לעשות כסדר הזה שמרגיזו והולך בכל פעם ואף על פי שלא נצחו מכל מקום נחלש כחו קצת ואינו בתוקף אמיץ. ואז יועיל אחר כך על כל פנים זכירת יוה"מ להנצל ממנו אבל בלא"ה הרשעים זוכרים בפיהם יוה"מ ואין חרדין כלל כמו שאמרו בשבת ל"א ב'. ושמשון בטח בגבורתו ותקפו לא די שלא להרגיז אלאל לתור אחר עיניו ולבו כי היה בטוח בנפשו בנפשו שהוא קדוש בתולדותו ומבטן. ואם יעקב חשב עליו שהוא משיח ודאי גם הוא חשב בנפשו כן. וגם דבאמת היה בו אתחלתא דישועה השלימה העתידה דעל כן נקרא על שמו של הקדוש ברוך הוא שהי' מנין בדורו על ישראל כמו הקדוש ברוך הוא [כמו שאמרו בסוטה י' א'] אלא שהי' רק בדורו ולפי שעה. ומכל מקום נקרא על ידו דן גור ארי' כי הי' בו גם כן הכח שבמשיח ב"ד דאתי מיהודה [וכי אם בברא"ר סו"פ צ"ט דן ידין וכו' כמיוחד שבשבטים זה יהודה והיינו מבית דין].