ישראל קדושים · פרק ה׳, י״א

וכל קנאתו של בלעם היה בזה באותן פושעי ישראל ועל זה ביקש תמות נפשי מות ישרים וידוע דבלעם ועמלק הם משורש אחד מן הדעת דסטרא אחרא נגד משה רבינו ע"ה ודורו דור דעה שהם הראשית דישראל ותחלת בנין כנסת ישראל. ואלו הראשית דגוים וגם עמלק נתקנא בהם והוא בא בכחו של זקן להיות עומד ומקטרג כי ציד בפיו להיות עולה ומסטין ויורד ונוטל נשמה בחרבו. וכל זמן שלא נתברר דבר זה למראית העין לעין כל שהם מולים באמת יש מקום למקטרג לקטרג. ועכי אם צא והלחם, ואיתא במכילתא שם צא מתחת הענן היינו כידוע דלהעלות נשמות קדושות הנטמעות בעמקי דקליפות צריך להוריד עצמו אליהם. ויש בזה סכנה גדולה למי שאין נקי לגמרי. ועל כן בחר ביהושע מזרעא דיוסף דאשת פוטיפר תעיד עליו בהגדרת ערוה כמו שאמרו בעבודה זרה ג' א' ואין למקטרגים גם כן שום טענה נגדו. שהוא היה יכול לירד למדרגתן להעלותן ושיהיה שליטת האדם באדם לרע לו. ונתברר דלא בחנם בחר השם יתברך בם מכל עם דאף היוצאים מתחת הענן דבני ישראל דהיינו שהסירו מעליהם המסך המבדיל בינם לעמים. עם כל זה כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ונבדלים מהם באמת בעצמיות שורשם מתולדתם. ועמלק אף שנכנס תחת הענן על ידי כח הציד שבפי קטרוגו דיש מבני-ישראל הגרועים ממנו למראית העין ומה נשתנו אלו מאלו ועל ידי זה היה לו יכולת ליכנס תחת הענן מה שלא יכלו כל אומות העולם. שאפילו הערב רב שנתגיירו היו חוץ לענן כמו שאמרו בזוהר ומסתמא היו רוצים ליכנס תחת הענן אלא שהיה הענן פולטן ולא היו יכולים ליכנס כלל ואיך נכנס עמלק. ועל כרחך על ידי קטרוגו והשטנתו היה לו רשות ליכנס עד מקומם ולצודן. וסוף סוף אחר שנכנס מי הכריחו לצודם ולצאת כלל היה לו להיות כמותם כיון שראה עצמו גם כן מוגן בענן ה' מה צריך יותר. אבל באמת הוא סורו רע ולא חפץ בברכה כלל ואפילו שהיה תחת צלא דמהימנותא וענן ה'. בא רק לגנוב נפשות ולהוציאם מרשות העליונה. ובני-ישראל בהיפוך זה אפילו יוצאים איזה פעם משורת התורה הוא ירידה שלצורך עליה כיציאת יהושע במלחמת עמלק והוא סימן לכל היציאות דזרע ישראל שהרי כולם קומה אחת. וחיות הלב ואברים הפנימים עם חיות אצבע הקטנה הכל נמשך ממקום אחד. ואפילו אותן שהן דוגמות מותרות לעולם אף הן בכלל ברייתו של עולם כמו שאמרו בקהלת רבה על פסוק ויתרון ארץ בכל. וגם בקומת אדם הכל לצורך אפילו מותרות הצפרנים ושערות.