ישראל קדושים · פרק ה׳, י׳

ועמלק שהוא הראשית דגוים כל התרעמותו על הבדל זה שבין ישראל לגוים ורוצה שיהיו חס ושלום ככל הגוים בית ישראל, ועל כן כשראה אותם שפלטן הענן מצד השורש פורה ראש שבהם שיש לו איזה שייכות לגוים שיוכל להגיע לחטא כזה דממשכא ערלתיה עד שלמראית עין נחשב ערל. וכל תפיסת עמלק הוא רק למראית העין כי אין לו שום שייכות ואחיזה לאמת. ואצל אברהם אבינו ע"ה נאמר רק דלא מבשקר לבד ואלו יודיעוהו היה יודע האמת כאשר הוא דבוק באמת. אבל עמלק דלא ידע יותר רק מה שלמראית העין על כן זרק ואמר טול מה שבחרת. שהמילה לשמונה הוא הבחירה בתולדה וחשב הוא להכחיש בכשפיו פמליא של מעלה לזרוק כלפי מאלה ולומר שגם שם נעלם ידיעת האמת בדבר שבבחירת אדם, שהרי אלו הנימולים נתברר כפי דעתו המזוהמת שאין נבדלים מהגוים שהרי הענן פלטן. ובמכילתא בשלח איתא שהיה עמלק נכנס תחת כנפי הענן וגונב נפשות מישראל והורגן. משמע שלא היה הענן פלטן מעצמן רק על ידי עמלק שגנבן והוציאן. ומכל מקום הרי נשתני אלו שהיה אפשר להוציאן מה שאין כן בכלל ישראל אמרו בספרי בהעלותך פרק ג' דאם היה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי הענן נמשך (הענן) עמו לאחוריו עד שעה שחוזר. ועל אלו על כרחך לא נמשך דאם כן לא היה יכול להורגן דאם לא כן מה היה הגנת הענן ועל כרחך גם לזה קרא פליטת הענן. ולשון הספרי שלפנינו סוף פרשת תצא פרק צ"ו שלא היה הורג אלא בני אדם שנמכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי המקום (טעות סופר וצריך לומר הענן, וכן הוא בילקוט שם) ויש לפרש כהמכילתא ועל ידי חטאם נחשלו וכו' שהיה יכול עמלק לשלוט עליהם ולהוציאם משם. אבל מעצמו יש לומר שלא היה הענן פולט באמת כלל שום אחד דכלפי שמיא גליא מעמקי לבבם דלא ניתקו משורש קדושת ישראל. אפילו הגדיל עונות ביותר מכל מקום הוא עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. כאשר העיד עליהם בלעם שכתבתי במקום אחר שהוא לא השיג אלא מעלת פושעי ישראל אותם שאין להם חלק עולם הבא בדומים לו. ועם כל זה אין להם דמיון כלל לו. וזה היה נביאתו שנכתב בתורה שהוא השורש לנפשות דישראל שהם מאותיות התורה ואותם פושעי ישראל שהרבו חטאים עד שכפי משפט חכמי המשנה אין להם חלק עולם הבא שורש נפשותם הם מאותיות התורה אלו דפרשת בלעם.