ובדור המדבר נבדל אהרן להקדישו קודש הקדשים דאף שכל העדה היו כולם קדושים כמו שאמר קרח מכל מקום יש קדוש בין קדושים גם כן ואשר יבחר בו ה' הוא הקדוש בין עדה כזו שכולם קדושים. וכן הולכים המדריגות עד תכלית הקדושה שהוא קדושתו יתברך שלמעלה מקדושתינו שאי אפשר להיות כמוהו כמו שאמרו בויקרא רבה (סוף פרשה כ"ד). מה שאין כן המלאכים אף שהם גם כן, קדושים בתכלית שהרי אין בהם יצר הרע ותאוה כלל מכל מקום אפשר לבני אדם להיות כמוהם. ולעתיד יהיו צדיקים לפנים ממלאכי השרת כמו שאמרו בירושלמי (סוף פרק ו' דשבת) והיינו כשיתבטל היצר הרע גם מבני אדם כמו שאמרו בסוכה (נ"ב.) ואז כל הנשאר בציון וגו' קדוש יאמר לו. והך יאמר דהיינו שאחרים יאמרו כן היינו מלאכי השרת כי אז יהיו בני ישראל לבד בעולם, דה' בדד ינחנו וגו' וקדושתם יהיה למעלה מקדושת המלאכים עד שמי שנחשב לנשאר ונותר בירושלים יאמרו הם לו קדוש, שיהיה נקרא ביניהם בשם קדוש סתם כפי ערך קדושתו נגדם. ומזה נדע כמה מדריגות יש בקדושה. ורק להיות כמוהו כביכול זה אי אפשר.
ישראל קדושים · פרק ב׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
