ישראל קדושים · פרק י׳, ז׳

והערלה הוא שורש הרע שבהתגלות על דרך לבוש מקיף זהו שורש הרע שנברא בעולם. דהאלהים עשה האדם ישר ונפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח. וזהו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וכמו שאמרו בשיר השירים רבה ע"פ ולבי ער הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי וגו'. ותחלתו של יצר הרע נקרא הלך שהוא בא מחוץ דרך אקראי בדרך הילוכו וזהו בריאת היצר הרע שהיה לו רק הכח ליכנס ללב אם יניחו האדם ליכנס ואז לבסוף נעשה איש ובעל הבית אבל בידו היה לגרשו מיד שלא להניחו ליכנס כלל. ובזה היה חטא אדה"ר ע"י הסתת נחש שהוא חיצוני הבא מחוץ להסית וממנו הוא עור הערלה שנעשה אחר החטא כתנות עור לכל הגוף ממשכא דחויא. לפי שהאדם כולל כל הנבראים ומצד כח הנחש שיש בעולם להיות לאדם סביביו צריו באדם עצמו עור הערלה [ומכל מקום אלהים עשה האדם ישר שנולד מהול ומשך ערלתו כמו שאמרו בסנהדרין (ל"ח:) שנוצר בענין זה שיוכל להמשיך ערלתו בחטאו ועל ידי החטא שלו המשיכה עליו ונתלבש בה]. וכשבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא נכנס כח הרע בפנימיות הלב ואו"ה שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן ונשאר שורש הרע קבוע בלבן אבל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה אותה זוהמא. ולחד מאן דאמר (שבת קמ"ו ריש ע"א) לא פסקה זוהמא מאבותינו עד ג' דורות וכו' יעקב הוליד י"ב שבטים שלא וכו' ואלו ואלו דברי אלקים חיים דיעאע"ה זכה ללב בשר כנ"ל ותיקן חטא אדם הראשון לעקור כל שורש הרע מפתח לבו לגמרי שלא יכל ליכנס גם דרך הלך בהתעוררות שום תאוה גופנית דעל כן לא מת כנ"ל ועל ידי זה זכה גם כן לצאצאיו אחריו להיות מטתו שלימה בלא שום פסולת. אבל להיות נבנה אומה שלימה להיות עדה כולם קדושים לה' וחבל נחלתו שאין יכל ליפסק עוד דאפילו יגדילו עונות עד אין קץ לא יוכלו להחזיר הזוהמא למעמקי הלב ולהיות חס ושלום ככל הגוים בית ישראל וכמו שאמרו והעולה על רוחכם היה לא תהי' וגו' כי ביד חזקה וגו'. וזהו כפיית הר כגיגית שהי' במעמד הר סיני שפסיקת הזוהמא היה בעל כרחם וביד חזקה שאפילו ירצו להיות ככל הגוים לא יוכלו עוד ובעל כרחם הם ישראל דבר זה נתחדש אז בקבלת התורה בהר סיני וזה שכתוב הלשון שעמדו על הר סיני כי פסיקה זו לגמרי מהם הוא על ידי עמידת ההר על ידי כפיית ההר כנ"ל.