ישראל קדושים · פרק י׳, כ״ז

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וידוע מתקוני זהר דיום הכיפורים רצה לומר כמו פורים, והוא כמו שכתבתי דאז קבלת תורה שבעל פה מאהבה אחר הכפיי' בעל כרחם בהר סיני, וכן היה השורש לזה ביום הכיפורים בקבלת לוחות אחרונות שהי' מצד השם יתברך שנתרצה להם באהבה ולא הוצרכו לכפיית ההר עוד, כי בני ישראל מעצמם קירבו את עצמם וישבו בתענית ועינוי ופרישה מתאות עולם הזה שעל ידי זה התורה שבעל פה נקנית במיעוט תענוג. ואז הוא ההתחלה דהתגלות אור קדושה זו בלבבות בני ישראל. והסוף בפורים דחייב לבסומי עד דלא ידע שהוא כשוטה בהעדר ידיעה לגמרי, וגם אז מלא קדושה וחכמה, כי הביסום שלהם אינו מצד עצמם ותאותם, שרוצים להתבסם ולהשתכר כדרך השוגים ביין, רק מה שחכמים חייבום בכך להראות שגם כל השטותים של איש הישראלי נמשכים מחכמה העליונה, שכך גזרה חכמתו יתברך בבריאת העולם להיות חשוכא והדר נהורא, כי ישת חושך סתרו ששם השם יתברך נסתר ונעלם ובאמת נהורא עמי' שרא כי שם תוקף האור, והוא האור דתורה שבעל פה המתגלה מתוך החושך המעלים דעל כן נקרא תלמוד בבלי במחשכים כמו שאמרו (בסנהדין כל דבר א') ועליהם אמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, שדרשוהו בתנחומא (נ"ה שם) על תורה שבעל פה ובעלי התלמוד, ודלעתיד לבא נאמר עליהם ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, שאין לומד אותה אלא מי שאוהב השם יתברך בכל לבו עיין שם באורך. וזהו על ידי דהדר קבלוה מאהבה, וליהודים היתה אורה זו תורה אור, ואור זרוע ומחובר לצדיק, דנתברר אז שעמך כולם צדיקים, גם אותם שלמראית העין לא כן, ואפילו מאן דלא ידע בין וכו' שהוא בהעדר ידיעה לגמרי הוא רק מצד הביסום ושכרות של יין המשמח, שהביא יעקב אבינו ע"ה ליצאע"ה שעל ידי זה קיבל הברכות דאף דלא ידע בין וכו' ולא נתברר לו שהברכות הם בעצם שייכים רק ליעקב וזרעו לבד ועשו ועמלק וזרעו מסט' דארור שעליהם נאמר ואורריך ארור. אבל קודם שנתבררה מדת יעקב אבינו ע"ה קו האמצעי המחבר שתי הקצוות. מצד סטרא דגבורה לבד נמשך פסולת הגבורה שממנו האש של גיהנם ששם נופלים עשו וחבריו כל הגוים ערלים דהכל יורדים לשם על עסקי חנם ופתוי היצר באש דתאות שזהו עצמו אש גיהנם שהוא חושך גמור, ומכל מקום נקרא גם כן בדברי רבותינו ז"ל אור של גיהנם, שיש בה גם כן מקצת אור על ידי פושעי ישראל הנופלים גם כן לשם. שאש דתאות שלהם גנוז בו גם כן קצת נהורא, והם מורידים דמעות כמעין שבזה נכבה האש (עירובין י"ט.) וישוב גם הוא על ידי זה להתקדש בקדושת גן עדן ולהתוסף עליו כמו שאמרו בעל מנת.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.